ממשה (רבינו) ועד אהרן (חליווה), מיום כיפורים זה עד יום הכיפורים הבא עלינו לטובה או הפרופילים המזוייפים של בכירי אמ”ן

בשנים-עשר לספטמבר 2023, קיים אגף המודיעין של צה”ל את טקס ה”תטביר” השנתי שלו ברוב פאר והדר.

התטביר, טקס ההלקאה העצמית השיעי, לאות אבל על מותו של חוסיין יורשו של מוחמד – ולאות כאב על אי-מניעת מותו בידי אבות-אבותיהם; נחגג גם הוא ביום הכיפורים, ב”עשוראא'”, ביום העשירי של “עשרת ימי תשובה” המוסלמיים.

באותו טקס נפלא, בו מכים כנהוג באמירת “אשמתם, בגדתם, גזלתם”, נהוג להכות על חזותיהם של כל אלו שכבר אינם חלק מאגף המודיעין. ראש אמ”ן דאז, רח”ט מחקר דאז, למטה בקודש. איש, מעולם, לא ניצל את יום זה בכדי להודות בטעויות שביצע באותה שנה.

בספטמבר 2023, פחות מחודש לפני המחדל הבא, כשלאמ”ן עוד יש מספיק זמן לעצב לוגו סדוק – לציון השבר – ולייחצן אותו בקול תרועה רמה באמצעות דו”צ, ציטט ראש אמ”ן דאז האלוף אהרן חליווה את תפילת כל נדרי, בפראפראזה האומרת “מיום הכיפורים ההוא, עד יום הכיפורים הזה”. חליווה עיוות את התפילה בחינניות – ולא ידע את שיצוטט לו בעתיד בנוסחה המקורי של התפילה: “מיום כיפורים זה, עד יום הכיפורים הבא עלינו לטובה”.

קרדיט: רשתות חברתיות

 

ביהירות בוטחת של המוציא להורג במשטר אסד ב-26.11.24 (יום לפני תחילת נפילת המשטר), קורא חליווה למשרתים כיום באמ”ן: “הדור שלא שמע את יללת הצופרים קורעת את קדושת יום הכיפורים”, הוא מספק כמה אמירות שכנראה קיבלו כותרות פוליטיות יותר באותם ימים – על השירות במילואים בימים קשים אלו, על ידי “כל האוכלוסיות, העמדות ותפיסות העולם”, ונושא את “עשרת הדברות” שציוותה לנו מלחמת יום הכיפורים:

1. לעודד הטלת ספק, תמיד ובכל עניין.
2. גמישות מחשבתית, לא להתבצר בקונספציה.
3. חופש הבעת הדעה העצמאית, מול כל דרג ובכל דרגה.
4. עידוד וטיפוח תרבות ארגונית של פתיחות וויכוח.
5. חיפוש תמידי והצפת הדעה האחרת.
6. צניעות.
7. שום אדם או ארגון, ויהיו הישגיו גדולים ככל שיהיו, לא חסין ולא חף מטעויות.
8. מקצועיות וזהירות, רק אם נבין שלעולם לא נכיר ולא נראה את התמונה כולה, נוכל ללמוד ולדעת יותר.
9. מנהיגות ואחריות, מכל אנשי אמ”ן מצופה מנהיגות מודיעינית. המנהיגות כרוכה באחריות, ואיננה רק סיסמה.
10. עוצמת האנשים. לא המכונות ולא הטכנולוגיה מנצחות מלחמות, נבנה את נושא האדם ואותו נטפח.

אחרי שסיים אהרן אבינו לתת לנו את לוחות האבן שקיבל בהר סיני מאלי זעירא, הוא הוסיף בנאום נמלץ המדבר על ואל משרתי החיל, ומסכם ב”אנו מיישמים את לקחי העבר בראי העתיד … בעשייה הפיקודית והערכית”.

קרדיט: ויקיפדיה

 

בכנות וביושר אודה כי בעת שהתקיים הטקס, אי-אז בשלהי 2023, הייתי שקוע עמוקות בתפקיד אמיתי בו לא יכולתי להרשות לעצמי בזבוז זמן משווע מעין זה. לא פנו אל ליבי – לא המסכים הגדולים ולא מפגש החברים, ובעיקר לא עניין אותי לשמוע מה יספר לנו אגף המודיעין בקדושתו הרבה, (שכמובן לא אכזב וסיפר עד כמה הוא “בחר להגיד תודה” למשרתי האגף).

חזרתי היום אל הטקס, וצפיתי בו בהנאת כאב עמוקה, כזאת הנתונה בידיהם של הסובלים ממזוכיזם עמוק. מצד שני, אני עדיין עושה מילואים במרבית ימיי, אז ניתן היה לצפות כי אכן אתאהב בסבל.
צפיתי וביקשתי את נפשי לכתוב עשרת דברות מעודכנים. גם הם אמנם יכו על ליבם של אחרים, אך אני לפחות מעודכן להיום:

1. אנשים. לא כסיסמה, לא בתיאוריה. זהו לא הדיבר האחרון אדוני ראש אמ”ן – זהו הדיבר הראשון, בו תלוי הכל. אני יכול לכתוב על זה את התורה כולה, על רגל אחת – על שתיים או על כמה רגליים שתבחרו, אך אנחנו מנסים לקצר פה, בדיברות.
2. כל שבע הדיברות הראשונות של חליווה אומרות את אותו הדבר: אל תהיו יהירים, תקשיבו, תגוונו את דעות הסובבים אתכם וקבלו את דעתם. צימצמתי אותם לאחד כי הם תלויים באותם מנגנונים נפשיים, אותו אגו שגרם לרח”ט מחקר לחזור למיטתו ב-3:30 לפנות בוקר (לא רק לחליווה) – אותו אגו שאיחד את המנעד האתני של חטיבת המחקר יחד עם שאר יחידות אגף המודיעין לאותה קליקה קטנטנה וסגורה.
3. אין עוד דיברות, כי לא צריך.

כעשור שאני חייל של חליווה, קודמיו ומחליפו. הדיבר העשירי, זה שהאגף עשה לו לחובה קדושה לרמוס אותו ברגליו, זה הנוגע לאנשים, מכה היום, מידי יום, את מעט האנשים שעוד נותרו באגף החבוט הזה.

חליווה וחבריו, הלוחמים העילאיים שהקפידו לדבר על האנשים – עשו כל שביכולתם בתפקידיהם האחרים בכדי לייאש את משרתי האגף, להצעיר אותו, לדלל אותו, לפגוע בכלל הדיברות כולם.

קרדיט: דובר צה”ל

 

אנשים אוהבים לכתוב על חליווה, לתאר אותו כיהיר, ממש אלי זעירא של דורנו. אני לא חושב כך, אני חושב שכמו כל ראשי אמ”ן האחרונים, כמו הנוכחי, מפקדי האגף – שאינם אנשי מודיעין, אינם מבינים את משמעותן של המילים הגדולות שהם מביעים בכתב ובעל פה.
הם מימיהם לא ראו “ויכוח” כערך, לא כשהיו מ”מים בחי”ר, לא כמג”דים, לא כמח”טים ולא כקציני מטה בעלי סמכות וערך מוחלטים.
“דעה אחרת” מבחינתו של חליווה, היא המסלול האחר להגיע לנ.צ. אליו נדרשים להגיע בניווט – דעה אחרת לא יכולה לשנות את נקודת הסיום של הניווט.
“חופש הבעת הדעה העצמאית” בראשו של בינדר, הינו החופש של חפ”ש לקבל שלילת חופשה על זה שלא ניקה את החדר במסדר מפקד יחידה.

אם נמשיך לשים לנו באמ”ן ובצה”ל מנהיגים שאינם יודעים מהי משמעותם של הדיבר השמיני והתשיעי בעשרת הדברות של חליווה, כי מקצוע המודיעין איננו מקצועם, והנהגת המודיעין איננה מידיעתם – נמשיך לקבל מפקדים מנותקים, מרוחקים, יהירים, ונושאי נאומים טאוטולוגים וחסרי משמעות השמים את הראשון אחרון ואת האחרון בשום-מקום.

כתבה בנושא שפורסמה השבת בישראל היום:

 

קרדיט: שמול – קצין מחקר במיל. מקבוצת נציב