היכולות הצבאיות ההולכות וגדלות של מצרים והשלכותיהן האזוריות העתידיות
מצרים תמיד הייתה אחת המדינות המשפיעות ביותר, לא רק במזרח התיכון ובאזור צפון אפריקה, אלא גם על הבמה הבינלאומית. עם זאת, המדינה מתמודדת כעת עם משבר כלכלי חמור יחד עם עליית האינפלציה. למרות האתגרים הללו, קהיר ממשיכה לבנות במהירות את היכולות הצבאיות שלה, שהחלו למשוך את תשומת לבם של מנהיגים אזוריים ומשקיפים בינלאומיים.
מצרים ראתה את כוחותיה מתחזקים יותר ויותר תחת הנהגתו של הנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי.
הנשיא סיסי מפקח כעת על ארגון מחדש מקיף של הכוחות המזוינים המצריים, שסבלו מקיפאון בתקופת כהונתם של הנשיאים חוסני מובארק ומוחמד מורסי.
מצד שני, סיסי עשוי להיות ספקן יותר לגבי סיוע צבאי עתידי של ארה”ב, במיוחד לאחר שמשרד החוץ האמריקאי העלה חששות לגבי זכויות אדם והטיל הגבלות על הסיוע הצבאי. כתוצאה מכך, קהיר מאמצת מדיניות חוץ חדשה שנשענת פחות על המערב ומתמקדת בחיזוק מעמדה כשחקן אזורי במזרח התיכון ובאפריקה.
לפי המכון הבינלאומי לחקר השלום בשטוקהולם (SIPRI), מצרים הפכה ליבואנית הנשק השלישית בגודלה בעולם בין 2015 ל-2019. הנשק הזה הגיע בעיקר מגרמניה, רוסיה, צרפת ואולי מסין.
קרדיט: דובר צבא מצרים
סכסוך קרוב עם אתיופיה
כשאדיס אבבה משלימה את בניית סכר הרנסנס האתיופי, קהיר הסלימה את הרטוריקה שלה כלפי אתיופיה, על רקע החשש שמילוי הסכר ישפיע על הכלכלה המצרית.
גם אתיופיה וגם מצרים מתמודדות עם אוכלוסיות הולכות וגדלות במהירות, ופעילות חקלאית לאורך גדות נהר הנילוס חיונית להבטחת מזון ומקורות אנרגיה לשתי המדינות. קהיר חוששת כי מילוי הסכר יצמצם את זרימת מי הנילוס, ואיימה בפעולה צבאית במספר הזדמנויות, מה שגרם לתיווך בינלאומי להכנס לפעולה.
במקביל, אתיופיה מתמודדת גם עם בעיה דמוגרפית וכלכלית הולכת וגוברת, הקשורה ישירות לחוסר הגישה שלה לים. עם אוכלוסייה של למעלה מ-150 מיליון איש, ראש ממשלת אתיופיה, אבי אחמד, מחפש גישה ישירה לים, מה שמוביל לסכסוכים דיפלומטיים עם אריתריאה וסומליה, שקשורים גם לדאגות המצריות.
לאחר שנכשלה בהבטחת נמל דרך אריתריאה, מה שהיה מוביל לקריסת הסכם השלום הקודם, חתמה אתיופיה על עסקה גדולה עם “ארצ’ אלסומאל” – “أرض الصومال של סומלילנד לחכירת נמל בתמורה להכרה. הסכם זה הוא צעד היסטורי, שכן אתיופיה תהיה המדינה הראשונה החברה באו”ם שתכיר בעצמאותה של “סומלילנד”.
בעקבות הסכם זה, ממשלת סומליה מתכוננת למתיחות מחודשת, שכן גם לאתיופיה וגם לסומליה יש היסטוריה של סכסוכים מזוינים. מוגדישו חיזקה את שיתוף הפעולה הצבאי עם קהיר, ששלחה אלפי כלים, חיילים ולוגיסטיקה לסומליה. אתיופיה וסומאלילנד מתכוננות לאפשרות של סכסוך מזוין עם סומליה ומצרים, שעלול להוביל למשבר פליטים עולמי חדש שהעולם לא יכול להרשות לעצמו.
המתיחות עם ישראל
למלחמה המתמשכת בין ישראל לחמאס היו השלכות רחבות יותר על ההתעצמות הצבאית של מצרים. למרות ששתי המדינות דבקו בהסכמי קמפ דייוויד, היחסים ביניהן הידרדרו בתקופת שלטונו של מוחמד מורסי, והמלחמה הנוכחית צפויה להעמיק את ההידרדרות הזו.
בקהיר חוששים שהמלחמה תוביל לעקירת מאות אלפי פלסטינים לחצי האי סיני, מה שיאלץ את מצרים לחזק את גבולה עם רצועת עזה ולהזהיר את ישראל מפני כל הסלמה שעלולה לאיים על ביטחונה.
מאז תום מלחמת אוקטובר 1973, המשא ומתן בין מצרים לישראל קבע שסיני תישאר אזור מפורז עם נוכחות מוגבלת של נשק כבד.
לאור המשבר הכלכלי המחריף במצרים, קליטת מספר רב של פליטים פלסטינים עשויה להגביר את הנטל על הכלכלה ולהעמיק את מעורבותה של קהיר בסכסוך הפלסטיני-ישראלי, במיוחד מאחר שדעת הקהל המצרית אוהדת במידה רבה את העניין הפלסטיני.
למרות שסכסוך צבאי ישיר בין מצרים לישראל נראה לא סביר, המהלך של מצרים לחזק את יחסיה עם סין, רוסיה ומדינות ה-BRICS, בעוד המשך הקשרים ההדוקים של ישראל עם ארצות הברית, עלול להעמיק את המחלוקות בין שתי המדינות.
קרדיט: רשתות חברתיות
אזהרות בעקבות הדלפות מהפנטגון
באביב 2023, מסמכים שהודלפו ממשרד ההגנה האמריקאי (פנטגון) חשפו כי מצרים מתכננת לייצר ולהעביר 40,000 פגזי ארטילריה לתמיכה בצבא הרוסי באוקראינה. למרות שממשלת מצרים מכחישה את ההאשמות הללו, הן עולות בקנה אחד עם שיתוף הפעולה ההולך וגובר בין קהיר ומוסקבה, כולל שיתוף פעולה צבאי ותמיכה משותפת בכוחותיו של הגנרל ח’ליפה חפטר בלוב.
בעוד שיציאת מצרים מתחום ההשפעה של ארה”ב נראית לא סבירה בעתיד הקרוב, קהיר מבקשת לנהל מדיניות חוץ עצמאית יותר. עם זאת, הסיוע הצבאי והכלכלי של ארה”ב נותר חיוני לשמירת השלום בין מצרים וישראל. סדרי העדיפויות של הממשל האמריקני הכולל הרחבת הסכמי אברהם מעידים כי וושינגטון תמשיך לחזק את יחסיה עם קהיר.
מרוץ חימוש אזורי
מלבד ישראל, מעצמות אזוריות אחרות כמו איראן, ערב הסעודית וטורקיה הגבירו את השפעתן הצבאית במזרח התיכון ובצפון אפריקה. קהיר חשה דחיפות גוברת להחזיר את מעמדה כמעצמה אזורית בולטת, כפי שהיה במהלך המאה העשרים.
מעמדה האזורי של מצרים נותר קשור לגאווה הצבאית שלה וליכולתה להקרין כוח, שני תחומים ש”קפאו” משנות ה-70 ועד שנות ה-2010.
“הצהרות מלחמתיות”:
קרדיט: ערביכ דפנס קרדיט לתמונות: רשתות חברתיות