תמונת מצב – 17 אפריל
1. תקופת ההמתנה או תקופת ‘בין הזמנים’ עברה פאזה בשבועות האחרונים.
2. מהמתנה לרפיח, להמתנה לתגובה האיראנית לחיסול בכיריה בדמשק להמתנה לתגובת ישראל על המתקפה האיראנית.
3. בין לבין נרשמות אותן תופעות. בעיקר לחצים בינלאומיים (על ישראל). כמו סביב הפעולה ברפיח שעוררה הסתייגות בינלאומית כך עתה עומדת ישראל בפני פניות בינלאומיות להימנע מתגובה באיראן.
4. וישראל נמצאת בדילמה. אל מול מפקד צבא היבשה האיראני שקבע אתמול כי תם עידן “הפגע וברח” (המב”מ הישראלי נגד איראן), שר הביטחון גאלנט הצהיר כי ישראל לא תוכל לאפשר לאיראן לייצר משוואה חדשה ולכן תגיב לתקיפה מאיראן.
5. שתי האמירות משקפות היטב ובצורה מלוטשת את האמת שמוכחשת בדעת הקהל הישראלית ועל ידי לא מעט פרשנים.
6. רוצה לומר שהתגובה האיראנית לחיסול בדמשק לא היתה סתם תגובת נקם. היא נועדה להפוך את כלי המשחק על ראשה של ישראל שלא ממש זיהתה את משמעות החיסול, ולייצר בכך ערך אסטרטגי במציאות מלחמתית שבה ישראל הולכת ונדחקת אל המיצר.
7. עתה איראן פרצה את הקווים וישראל (סוף סוף) הבינה את מה שלא הבינה לפני כן ועתה תקועה (כמו עם רפיח, רק במכפלות) עם דילמה לא פשוטה לגבי המשך מהלכיה ובמציאות שלא ממש השתנתה מאז התקיפה באיראן במסגרתה יש לה אמנם סוג של גיבוי בינלאומי אבל לא ממש צ’ק פתוח.
8. כמו שמיר בשנת 1991 עומד נתניהו גם הוא בדילמה האם להגיב ולהסתכן בשחיקת הקואליציה הבינלאומית שסייעה לישראל לפורר אופרטיבית את התגובה הצבאית של איראן. מה שחסר לנתניהו, להבדיל מיצחק שמיר, זו מחוייבות בינלאומית לעשות מעשה בעל ערך אסטרטגי מול איראן.
9. מעשה כזה יכול לבוא מחיבור בין חידוש הסנקציות לבין מחוייבות אמריקנית לחיסול מתקני הגרעין של איראן. לשם צריכה לחתור ישראל במסגרת עניינה ליצור סדר מזרח תיכוני חדש, תמורת השהיית התגובה “מן המותן” שאותה היא מתכננת ודי ברור שהיא לא תיישר את כללי המשחק שאיראן כופפה אלא בעיקר תכניס את ישראל לסרט חדש שירחיק אותה עוד יותר מתכליות המלחמה.
10. האם ניתן יהיה להביא את מדינות המערב (שבינתיים שולחות שליחים, דוגמת שרת החוץ של גרמניה ומשחררות אמירות דוגמת זו של ראש ממשלת בריטניה) לייצר ערך אסטרטגי אמיתי מול טהראן, זו שאלה שאין עליה תשובה חותכת אבל הרעיון של יצירת ערך אסטרטגי זהו המצפן שצריך להדריך את ישראל בשיקולים בנושא ולא עניין אחר. סקר שפורסם על ידי האוניברסיטה העברית ביממה האחרונה מלמד שגם הציבור הישראלי בכללותו מבין את המורכבות, הדילמה ואינו שש אלי קרב אבוד.
11. מה שצריך להדהד לישראל בראש זו גם העובדה כי המלחמה בחזיתות האחרות רחוקה מסיום. ב’פינג פונג’ בין הזירות נראה כי מאז התקיפה של איראן עבר מרכז הכובד המעשי אל חזית הצפון. חיזבאללה מאתגרת יותר את ישראל ואולי לוקחת אותה לעוד דילמה לא פשוטה גם כן שישראל מתחבטת גם בעניינה מאז ה-7 אוקטובר.
12. נסכם, אן כן. בהתקרב חג יציאת מצרים ישראל נתונה בסוג של מיצר אסטרטגי במלחמה כולה והרושם הוא כי למיצר של רפיח, צפון הארץ, החטופים והנושא ההומניטרי התווסף עתה רכיב נוסף שמהדק את תחושת התקיעות. אין ספק כי אנחנו זקוקים לחירות. לא רק במשמעות של שחרור החטופים שזה המובן והברור מאליו, אלא גם במשמעות של יציאה לחירות מחשבתית ויצירתית לגבי האופן שבו אנו רואים לנכון לנהל את המלחמה ולקדם את תכליותיה.
קרדיט: חבר מערכת 301 – ד”ר דורון מצא קרדיט לתמונות: קול ביירות