לרגל חג יום הקמת צבא סוריה: מצבא העם לצבא בשרות משפחת אסד. חלק ג’

קולונל מוסטפא אל-בכור מסביר כי במהלך המהפכה הסורית שפרצה ב-15 במרץ 2011, ולאחר עריקתם של מספר רב של קצינים, הפך הצבא לכנופיה עדתית חסרת משמעת של אסד, ללא חוקים או מוסר. מה שהכנופיה הזו עשתה בסוריה ולסורים לא היה נעשה על ידי שום כוח זר או עוין את הסורים בסיסמה “אל-אסד או אף אחד” ו”פדרציה של רצונו של אסד”.

הוא הוסיף, “לאחר ההתערבות האיראנית והרוסית, תפקידו של צבא אסד נעלם לחלוטין, שכן קציניו ואנשיו הפכו לכלים זולים בידי הרוסים והאיראנים, המשתמשים בהם כדי ליישם את האג’נדות של אותן מדינות ללא כל מחשבה.”

לפי אל-בכור, ניתן לומר שמאז 2011, לאחר תחילת שפיכות הדמים הסורית, מידי “צבא המשטר”, אין עוד צבא ערבי סורי, אלא מיליציות, כנופיות עדתיות ושכירי חרב שהורגים למען הנותנים להם פירורים ושאריות משולחנותיהם.

סגן אלוף עבדאללה נג’אר, שהתנגד מצידו לביטחון מדיני, אמר בראיון ל”באלאדי ניוז” כי חאפז אל-אסד הצליח לשלוט בצבא באמצעות ה”אלוואנה” שלו, כלומר השליטה של ​​הכת העלאווית על הצבא הערבי הסורי. ואבטחת המשטר ע”י השמת קציני הכת בכל המפרקים והמקומות הרגישים והלא רגישים של הצבא, וע”י קישור גורל הכת עם גורל שלטונו, וגם היום חלק גדול מהעלווים עדיין קושר את קיומו לקיום שלטון משפחת אל-אסד.

אלנג’אר טוען כי הצבא, אם הוא פטריוטי, צריך לבנות את תהליך המינויים שלו לתפקידים בשורותיו על בסיס נאמנות לאומית של הקצינים והמתנדבים, כלומר כל העם אמין מבחינה לאומית וראוי לשדרג את הצבא הזה, ולקחת אחריות על הנהגתו, מבלי כל זיקה שאינה שיוך לאומי, וללא כל זיקה אחרת, בין עדתית או מפלגתית או לאומית, ולמרות שבתחילה הקמת הצבא הערבי הסורי עברה בירושה מצרפת, שנשענה בעיקר על מיעוטים בפיקוד הצבא, כולל העלאווים והדרוזים ככתות, והצ’רקסים והכורדים כעדות, ולמרות זאת הקצינים היו קצת פטריוטים, אבל כשכת משתלטת על הרוב בצבא על חשבון שאר החברים, באותה תקופה, הצבא מאבד מערכו הלאומי והופך לכנופיה, וזה מה שהופיע אחרי שנת 2011.

קרדיט: מכון מחקר עומראן