חלק א’:

 

הסיבות לקמת גייסות רוסים חדשים בסוריה

המרכז ראה את הצורך בקיומן בשל כמה סיבות מורכבות וחופפות שגרמו לרוסיה להקים את גייסות 4 ו5, שבעזרתן היא תשיג את מטרות התערבותה בסוריה, מבלי לגרום לעימותים ככל האפשר עם צד אחד, ופועלת להכלה של צד אחר.

בין הסיבות הללו ניתן למנות:

*- שימוש בעובדה ששיעורי הגיוס בסוריה נמוכים מאוד והקיטוב החברתי החריף במדינה שבגללו הקים המשטר את מיליציית ההגנה הלאומית מהקהילה העלאווית שבשליטתו, כמו לטקיה, טרטוס, חומס וחמה, שהפך מאוחר יותר לגייס 4, ובעזרתו הקימה רוסיה אזורי הגנה סביב בסיס חמיימים, שהפך למפקדה הראשית של כוחותיו בסוריה; ונהנה מהעובדה שאנשי הגייס גרים באזור בו הם משרתים. 

*- טיפול במחסור החריף בכוח אדם עם תמריצים המתבטאים במענקים כספיים ותגי אנשי ביטחון, והכפפתם לפיקוד הצבאי המרכזי של הכוחות הרוסיים בחמימים, והבטחת הכשרתם וחופש תנועה במהלך המבצעים.

*- לחסום את הדרך לאיראן, הפועלת לגייסם למיליציות שלה, ובכך לפעול לעצירת התפקיד ההולך וגדל של איראן, שמביאה לוחמים שיעים מכל רחבי המזרח התיכון ואף מעבר לה, לשדה הקרב כדי להגן על האינטרסים שלה, לאור חוסר היכולת של רוסיה לספק ולהקריב את היסוד האנושי הרוסי.

*- התקרבות לאופוזיציה והניסיון להכיל אותה בהדרגה על מנת להוציאה מזירת העימות, רואים זאת בבירור במקרה של גייס 5 באמצעות חטיבה 7 ארטילריה שלו, הפרוסה בדיר א-זור ומושכת אנשים שעברו יישוב מחדש והצטרפו לחטיבה כדי לקבל פטור משירות חובה, ולחטיבה 8 בדרעא.

*- בנוסף למטרה להתקרב לאופוזיציה החמושה ולהראות להם שרוסיה בעמדת המתווכת בין צבא סוריה החופשי ליחידותיו השונות ולכוחות המשטר, וחוסר נכונותה להסתבך צבאית בקרבות התשה. יש לכך השלכות רבות, ובראשן, המשבר ההולך וגובר בכלכלה הרוסית ועלויות המלחמה הגבוהות.

*- הטלת המשימה על 2 הגייסות להשתלט על שטחים באזורים שבעתיד הם יחשבו שהם חשובים בהתאם להתפתחויות בסוריה, בה רוסיה היא השחקנית העיקרית ובמיוחד באזורים בו היא מעוניינת להפסיק את הקרבות, אזורי היישוב מחדש של הפליטים החוזרים, וכן אזורים שהשליטה של השלטון הסורי המרכזי כמעט ולא קיימים  כגון מחוז א-סויידה בדרום סוריה.

 

3 תרחישים לעתיד היחידות הצבאיות החדשות בסוריה

המרכז זיהה 3 תרחישים לעתיד הגייסות שהוקמו על ידי רוסיה בסוריה, כדלקמן:

התרחיש הראשון: שמירה על הכוח החדש שיהיה מבוסס על הצלחתה של רוסיה בשיקום המשטר תוך ביצוע שינויים קלים במוסדותיו. הדבר מחייב לשמר את שני הגייסות במעמדם הנוכחי ללא רפורמה בשל הקשיים הכלכליים והצבאיים הגדולים.

תרחיש זה דומה למדיניות המשטר לשמירה על גיוס ומיליטריזציה של החברה הסורית כמו בתקופה שלפני 2011; במיוחד באזורים בו היערכותן של יחידות צבאיות, לפני 2011, נחשבים לדלילים, בהשוואה לפריסה הצבאית באזור המרכז והדרום, ובגלל זה יש צורך לשמר את מיקומי ההיערכות של שני הגייסות.

לכך מתחזקת האפשרות שהמשטר יעבור ממצב של מיליטריזציה של החברה למיליטריזציה של העדה, כפי שמתבטאת בגייס 4.

 

התרחיש השני: מיזוג הגייסות החדשים עם הגייסות הקיימים: המרכז סבור שתרחיש זה סביר כי הוא אחד הנתיבים המרכזיים לתהליך המעבר או לרפורמה הביטחונית והצבאית של הקבוצות החמושות הלא צבאיות בסוריה, אשר כוללות את כל המיליציות והפלגים מכל הצדדים לסכסוך. 

תרחיש זה מחייב קודם כינון הפסקת אש מלאה, פירוק נשק, פירוז ושילוב מחדש, שיובילו לרפורמה במגזר הביטחוני והצבאי בכלל.

 

התרחיש השלישי: פירוק סופי של הכוח החדש: המרכז מוצא את הדרך הזו, שמתבססת על ההנחה שרוסיה לא תצליח לשקם את המשטר בטווח הארוך, בתמורה לכך שהאופוזיציה תחזור לכוחה ובתמורה להחלשת המשטר, שמשמעותם שההסדר המדיני בסוריה עשוי להיות מותנה בפירוק הצבא והמוסדות הביטחוניים היות והם פעלו עבור המשטר נגד העם והאופוזיציה.

המרכז הגיע למסקנה כי ביצועי שני הגייסות (פיליק) הדגימו את קריסת יכולות המימסד הצבאי של רוסיה והמשטר הסורי, אולם למרות זאת, מוסקבה מנסה להקים יחידות קרקעיות המזוהות עמה ומזוהות רשמית עם המשטר, ולחזק יחידות אלו כך שניתן יהיה לפרוס אותם בעתיד במקום כוחות  ה-SDF ( כורדים) בצפון מזרח סוריה.

קרדיט: מכון ג’וסור למחקרים