לא רק המחאה טורדת את שלוותו של ראיסי

המחאה נמשכת מתפתחת
ההפגנות ברחובות איראן נמשכות, וגילויי השנאה כלפי המשטר מתגברים, הסיסמאות הנכתבות ברחובות איראן, משמעות ע”י המפגינים בקריאות מתריסות, ועלות ברשתות, מראות שחלים שינויים בטרמינולוגיה בה משתמשים האיראנים נגד המשטר, ולצד הקריאות המוכרות והמגוונות לחופש, מתרבות והולכות הסיסמאות המדברות על מהפכה והפלת המשטר, הפלת הרפובליקה האסלאמית וסיום שלטן המולות.

נוסף לכל אלה, ברשתות החלו לקרוא לאנשי הבסיג‘ “שכירי חרב” והחל גם טרנד שבו מעלים את הפרטים האישיים של אנשי בסיג‘ ומשמרות המהפכה, כולל כתובות מגורים, ומקומות ריכוז של בריוני המשטר, הרכבים והציוד שבו הם משתמשים לדכא את ההפגנות, ושחלקם משמשים גם כמקום ריכוז להבאת עצורים, לפני שיעברו לבתי הכלא, ומפרסומים אלה מתברר שהמשטר משתמש באתרים בבעלות המדינה והרשויות המקומיות, כגון בתי ספר, חצרות מתקני רשויות המים והביוב, מתקני רשויות מקומיות, הנמצאים במקומות מרכזיים הקרובים למרכזי הערים ו/או למקומות בהם יוצאים להפגין ברחובות.

אי אפשר להתעלם מהמחאה של השבועיים האחרונים, שכבר הזכרתי שהיא שונה ומקיפה יותר מקדמותיה, וייתכן שחלק מאנשי הצבא, ואפילו מאנשי משמרות המהפכה, ומאנשי הדת, ואולי אף גם חלק מחברי המג‘לס – הפרלמנט האיראני, מחוברים יותר למתרחש באיראן מאשר המנהיג העליון, הנשיא
והממשלה, שהאיראנים טוענים שהם מנותקים מהעם, וכחלק מטענות אלה, יש גם קריאות לקנות למנהיג העליון מכשיר שמיעה, כדי שיתחיל לשמע את העם.
מפרסומים שונים שעלים ברשת, נראה שיש התחלת טפטוף של עריקת אנשי צבא, ואף אנשי משמרות המהפכה, כי אינם יכולים יותר להיות שותפים לדיכוי העם, וכן צפים דיווחים על חוסר נחת מצד אנשי דת שאינם שייכים לממסד הפוליטי-דתי, מהתנהלות המשטר שמגבה את מעשיו בפסיקות דתיות שהם לא מקבלים.

אבל היום אספר לכם על סיפור אחד שעושה גלים בביצת המשטר האיראני, שנתפס ככישלון אישי של הנשיא ראיסי, אישר מינויו, א יותר נכון – אי אישר מינויו של שר בממשלת של ראיסי, ע”י המג‘לס.

קרדיט לתמונה: אלג’זירה

המג‘לס לא מצביע עם הנשיא
ביום שלישי ה 4 באוקטובר, דנו חברי הפרלמנט במינויו של מוחמד האדי זאהדי ואפה (محمدهادی زاهدیوفا = .והרווחה העבודה לשר) Mohammad Hadi Zahedi Vafa במהלך הדיון, עלתה לדבר חברת הפרלמנט חג’אר צ’נאראני (هاجر چنارانی = Chenarani Hajar ) כדי לומר את דעתה ופתחה בנאום חוצב להבות, בו הביעה את התנגדותה למינוי של זאהדי ואפה.

זה המקום להזכיר שראיסי – נשיא איראן, מינה את זאהדי ואפה לשר, רק באמצע יוני השנה, לאחר שחג’אתאללה עבדולמאלקי (حجتهللا عبدالملکی = Abdolmaleki Hojjatollah ) ומאז הא ממלא מקום לשר הקודם התפטר מתפקידו, לאחר טענות רבות מחאות על התנהלותו ומילי תפקידו, ושגם כלפיו חברת הפרלמנט צ’נאראני, מלאה טענות כרימון, ואמרה שלא היה לו הידע הניסיון הדרושים כדי למלא את תפקידו.

 

בדבריה כנגד מינויו ושל זאהדי ואפה לשר, אמרה צ’נאראני שגם אם זאהדי ואפה הוא אדם טוב, היא אינה יכולה להצביע למינוי שר, מי ששני ילדיו נולדו בקנדה, ושיש לו הון של ”אלף מיליארד“, והיא הוסיפה שכלל לא מעניין אותה מה מקור הרכוש, אבל הזכירה שלדברי חומייני “המהפכה היא של המדוכאים, המקופחים, והיחפים“.

צ’נאראני הסיפה ואמרה שלמרות ש זאהדי ואפה הסביר את תוכניותיו למשרדו, והנשיא ראיסי הגן על תוכניותיו של השר המיועד, היא סוברת שבלתי אפשרי לקבל החלטות לגבי מקפחים, עקרות הבית ונכים, על ידי מי שלא יכול להבין מה משמעות של שולחן ריק…
וכן הזכירה צ’נאראני את דברי של ראיסי, שאמר שמי  (מפקידי המשטר) שיש לו ילד עם אזרחת זרה, צריך ללכת, כך שלא ניתן לקבל שר, שילדיו נולדו בקנדה, ואז הוסיפה צ’נאראני נתון מעניין, כשאמרה שבזמן שהם )חברי המג‘לס( מחכים שמה שאמר ראיסי ייושם, ישנם 5,400 פקידי משטר שיש להם ילדים בח“ול, והיא שואלת איך זה ייתכן שלפקידי המשטר השכר והאחריות שהם מקבלים מהמדינה טובים להם, אבל האזרחות האיראנית לא טובה להם?
לאחר ההצבעה התברר שמתוך 272 חברי המג‘לס שהשתתפו בהצבעה, השר המיועד קיבל רק 136 קולות בעד מינויו, מול 125 קולות נגד, ותשעה נמנעים, ממש לא התוצאה אותה רצה ראיסי לראות.
אציין שיש 290 חברי מג‘לס, כדי לאשר את מינויו של זאהדי ואפה לשר, ראיסי היה צריך לקבל רוב של לפחות קול אחד מבין המצביעים, דבר שלא קרה כאשר הצביעו בעד אישור המינוי בדיוק מחצית מהמצביעים.

אציין גם שאישור המיני אמור לעבור גם בוועדה המשפטית של המג‘לס, וכן אציין שההצבעה התקיימה אתמול, למרות שהמועד החוקי של שלושת החודשים מאז ההכרזה על המינוי, תם ב 24 בספטמבר, דבר שבנסיבות העניין גם מחייב דיון והצבעה בוועדת סעיף 90 ,שתפקידה לדון בתלונות על תפקוד הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת, והרשות השופטת.

תגובת השר המיועד
במהלך הישיבה הסוערת, אמר זאהדי ואפה שילדיו נולדו בקנדה, רק כי הוא נסע (בשנת 1991 ) ללמוד באוניברסיטת אוטווה בקנדה, (למד שם תואר שני ולאחריו עשה דוקטורט בכלכלה) עם מלגה שקיבל מאוניברסיטת האימאם סאדיק (שאציין שנחשבת כמקורבת למשטר) והוסיף שהנהגת המהפכה אמרה
שהאליטה יכולה לעזוב את המדינה ללמוד ולצבור ידע ואז לחזור ולשרת את המדינה, וכך עשה, ובמהלך שהותו בקנדה, הוא ואשתו לא הגישו בקשה לתושבות או לאזרחות בחו”ל, ולמרות שהיו לי הצעות עבודה בחו”ל, לא קיבל אותן כי הייתה לו מחויבות למדינה ולאוניברסיטה ששלחה אותו ללמוד. ולגבי ילדיו אמר שלמרות העובדה שנולדו בקנדה, אין להם אזרחת זרה.

לגבי מקור עושרו הרב, אמר זאהדי ואפה שהוא מעלם לא ניסה לצבור עושר, והא התפרנס יפה ממשרת באוניברסיטה ומעבודתו המדעית, ושהוא בסך הכל קיבל ירושה מאביו, “שעבד קשה מאז היה בן שש…“ ושיש לו את כל המסמכים החוקיים הדתיים, וכן גם פסיקות בתי משפט בנשוא, וציין ש”עושר אינו דבר רע באסלאם, הדרך להרוויח ולבזבז עושר היא החשובה…“ ושהוא בכלל מגן על האסלאם, ולכן אלוהים יגן עליו, וגם הזכיר שאביו בנה מסגד.
אז אחרי שהבינו האיראנים, שכל העושר הרב שלו מגיע בירושה כי אביו התחיל לעבוד בגיל שש, ושאלוהים מגן עליו, אולי עכשיו ייפתחו שערי שמיים והוא יקבל אישור אלוהי למינויו כשר העבודה והרווחה.

 

תזכורת למציאות האיראנית
ייתכן שרחשי הרחוב האיראני מגיעים לחברי הפרלמנט, אבל בל נטעה שלפתע פתאום יהפוך הפרלמנט למגן העם, ויקרא לנשיא למנהיג העליון לפנות את כיסאם כי כך רצה העם.
סביר להניח שהאיראנים לא מצפים שחברי הפרלמנט יצאו איתם להפגין ברחוב בדרישה להפלת המשטר, וגם אם יש מדי פעם כיפופי ידיים ומאבקי כוח בין מקדי הכוח השונים במשטר, בהם בין הפרלמנט לממשלה, אין זה אומר שחברי המג‘לס הם לא בשר מבשרו של המשטר.

אפשר לקחת כדוגמה את חברת הפרלמנט צ’נאראני, שלמרות הנאום התקיף, אציין שגם צ’נאראני, היא חלק בלתי נפרד מהמשטר הרקוב והמושחת, ואזכיר שבקדנציה הקודמת, היא הייתה חברת הוועדה לביטחון לאומי ומדיניות חוץ, ולמרות שהזכירה בנאומה התקיף, את המקופחים והעניים, היא אינה לוחמת למען זכויות העם, וגם אם היא מזכירה בכל הזדמנות שאביה נהרג במלחמת איראן-עיראק (גם בנאום שהוזכר לעיל) זה לא אומר שהיא גילתה דאגה למשפחות חללים, ולפצועי המלחמה, אבל כשזה מגיע לדאגה לבני משפחתה, אז היא פועלת נחרצות ומנצלת את קשריה הפוליטיים, כמו בדרישתה מאמיר חסין ע’זיזאדה האשמי (امیرحسین قاضیزاده هاشمی = Hashemi Ghazizadeh Hossein Amir ) נשיא הקרן לענייני חללים וחיילים משוחררים, במכתבים שפורסמו בעיתונות האיראנית, למתן הלוואות ואשראי בנקאי לאחיה, וזה בעוד שמשפחות חללים שאין להם חברת מג‘לס שתשלח עבורם מכתבים, מחכים למתן הלוואות במשך שנים…

לקראת סיום אומר שלמרות שלמרות שרואים שהאיראנים איבדו את הפחד מפני בריוני המשטר, תהליך שהחל כבר לפני זמן, כפי שקוראי הערוץ זכרים מפרסומים קודמים, ולמרות שאנו רואים ברשת דוגמאות רבות למפגינים שמתעמתים פנים אל פנים עם בריוני המשטר, ולמרות השתתפות חוצה מגזרים, מוצא, מין, גיל ושהמפגינים מגיעים מכל רחבי איראן, ולמרות שזה מעודד לראות שלמחאה ולהפגנת יש הצטרפות תלמידי ותלמידות תיכון, וגם ילדים צעירים בגילאי בית ספר יסודי (ראו סרטון בקבוצת הדיון של הערוץ) למרות המראות והקולות המאוד חריגים באיראן, בהם הקריאות למהפכה שתשים קץ לרפובליקה האסלאמית ולשלטון המולות, אף אחד לא יודע לאן יובילו ההפגנות, והאם המחאה תסתיים בחגיגת ניצחון של האיראנים על המשטר הרקוב של האייתוללות, או בנהרות דם אזרחים הרוגים ברחובות, ודיכוי אלים ואכזרי אף יותר ממה שראינו עד כה, שישים קץ למחאה.

 

לסיום אמר שיהיה מעניין לראות אם ההצבעה המאורחת במג‘לס, לאישור מינוי שר העבודה והרווחה יעלה במחאה הנוכחית, כאחת מהדוגמאות לתפקד הלקוי של הנשיא והממשלה, ואם יעלה שוב לדיון ברשתות ובעולם, שיש 5,400 אנשי מנגנון המשטר באיראן, שילדיהם חיים מחוץ לאיראן, כפי שציינה צ’נאראני בנאומה.
כתמיד ליבי עם העם האיראני.

קרדיט: ערוץ הטלגרם מבט למזרח התיכון      קרדיט לתמונות: רשתות חברתיות