ההפגנות באיראן מילה על מספרים ופרסומים

כמה באמת?
ההפגנות באיראן נמשכות, נראה כי גם יש יותר מפגינים ביותר מוקדי הפגנות, וגם שהמשטר ’העלה הילוך‘ ומחריף את תגובת בריוני המשטר האלימים, וישנם יותר פרסומים על קורבנות ויותר עצורים מקרב המפגינים. אציין שישנם גם יותר נפגעים מקרב מי שנשלחים ע”י המשטר לדכא את ההפגנות.

אבל מהם באמת מספרי המפגינים ההרוגים, הפצועים והעצורים?
כל מה שבאמת ידוע, זה שהמספרים ממשיכים לעלות, ולמרות כל מני מספרים שעולים ברשתות החברתיות ובדיווחי חדשות, אף אחד לא באמת יודע מה מספר הקורבנות וכמה עצורים נמצאים בתאי המעצר, וגם לא ממש ברור אילו ערים הצטרפו לגל ההפגנות, ויש פרסומים על עשרות ערים וגם על הרבה מעל מאה ערים שונות באיראן בהן יש הפגנות.

המשטר לא משחרר נתונים או כל מידע אחר, ובאיראן כמו באיראן, המשטר גם לא תמיד מודיע למשפחות הרוגים, פצועים ועצורים, ואם כבר המשטר משחרר גופת מפגין הרוג לידי המשפחה, ישנם מקרים רבים בהם זה קורה רק לאחר שהמשפחה מתחייבת שלא לערוך הלוויה פומבית ולא לפרסם את מות בן/בת המשפחה, או במילים אחרות – לא לפרסם מילה על רציחת יקירם ע”י בריוני המשטר…!
מספרי ההרוגים המתפרסמים ברשתות ובתקשורת, תלויים במקור הפרסום, כשהיו פרסמים בתקשורת האיראנית – שופרות התעמולה של המשטר, הם היו הדהוד של הנאמר ממקורות אחרים, ולא ממקור ממשלתי רשמי, ואין ברשת פרסום של מקור הנסמך על מספרים רשמיים או נתונים ברי אימות, ולכן נראה טווח שנע בין עשרות רבות לבין 150 ואף מאות הרוגים.

כפי שכבר אמרתי במאמר הקודם, אפשר לדלות מידע חלקי על ההרוגים כשרואים מה מפרסמים משפחות הקורבנות וחבריהם, ברשתות החברתיות הגלובליות והאיראניות, ומה מתפרסם בעיתונות המקומית האיראנית, וכך גם באופן חלקי לגבי פצועים ועצורים.
מטבע הדברים, גם מספרי הפצועים לא מגיעים ממספרים רשמיים של משטר האייתוללות, אוו שסוכמו מפרסומי או רישומי בתי חולים, והנהלות בתי החולים ורופאים מאוימים ע”י המשטר שלא לפרסם דבר על כמויות פצועי ההפגנות או פרטים על סוגי הפציעות, וממה שאפשר ללמוד מהמתפרסם ברשת, שמדובר באלפי פצועים. אוסיף שגם במקרה של פצועים, לא תמיד )אם בכלל( יקבלו בני המשפחה הודעה, על פציעת בן/בת משפחתם, והיכן הם מאשפזים, כי ישנם גם מקרים שפצועים לא מגיעים כלל לבתי החולים,
ובמקרה הטוב הם מטופלים בבתי המעצר.

כאמור, גם המעצרים נמשכים ולמרות שגם בנוגע לעצורים, המשטר לא משחרר נתונים, מספר העצורים נאמד באלפים רבים, והטווח נע בין כ 5,000 ל 10,000 עצורים )תלוי במקור הפרסום( והיות במקרים רבים מגיעים בריוני המשטר לבצע מעצר בבתיהם, אז המשפחות כמובן ידעו שיקיריהם נעצרו, אבל במקרים בהם העצורים נחטפים / נעצרים ברחוב, אין לכם מה לצפות שהמשטר יודיע בצורה מסודרת למשפחת העצורים, זה פשוט לא קורה.

מה בכל זאת אומר המשטר?
המשטר מנסה לתאר את ההפגנות כהתערבות חיצונית, ויוצא בהצהרות שהסעודים ממנים את המפגינים, שמוסתים ע”י האמריקאים, כדי להרוס את החברה האיראנית, וכמובן לא שוכחים את ישראל, ודוברי המשטר מאשימים את ישראל שהיא מפעילה רשתות מרגלים שתפקידם לגרום למהומות נגד המשטר, ובימים האחרונים שומעים על מעצר חוליות “מרגלים” שהופעלו ע”י ישראל והסיתו מפגינים… וכמובן חוזרים על המנטרה שהמפגינים פוגעים באיראן ופועלים נגד אחדות החברה האיראנית.

דוברי המשטר חוזרים ואומרים שכוחות הביטחון “מוכנים להתעמת עם מזימות של אויבים שונים” ושמערכת המשפט תדע לטפל ב”מתסיסים מקצועיים” ובמי ש”פגעו ברכוש ציבורי וממשלתי, התריסו נגד המשטרה וקשורים לשירותי ריגול מעבר לים”…
בין יתר הפרסומים של המשטר על שהמפגינים מבצעים מעשי ונדליזם ופועלים נגד האינטרס של החברה האיראנית, המשטר מפמפם בתקשורת שהמפגינים פוגעים באמבולנסים וברכבי כיבוי אש, ומפרסמים תמונת אמבולנס שהועלה באש ע”י המפגינים.

המשטר כמעט לא משחרר מידע על הרוגים ופצועים מקרב השוטרים, הצבא, ובריוני הבסיג‘, אבל מהמעט שמתפרסם אפשר ללמוד שנוסף למשטרת ההפגנות, המשטרה הרגילה, ובריוני הבסיג‘, המשטר מפעיל גם את הצבא כדי לדכא את ההפגנות, וגם היו נפגעים מקרב מי שהוגדרו בפרסומי המשטר ”עוזרים“ למשטרה, מבלי לציין מי הם היו ומה היה תפקידם.

מה מסתתר מאחורי הדברים?
מה ששופרות המשטר ודברי האייתוללות שכחו להזכיר, זה שהמשטר משתמש באמבולנסים על מנת לחטוף עצורים ממוקדי ההפגנות או משולי ההתרחשות העיקרית ברחוב, בין אם בחסות ענני גז מדמיע, שאז מגיח אמבולנס לכאורה לפנות מפגינים שנפגעו מהגז, ובין אם “חובשים” שיוצאים מאמבולנס חונה בפינת רחב, ומכניסים לאמבולנס מפגין או מפגינה, גם אם לא היו זקוקים לטיפל רפואי, ולאחר מכן נראים האמבולנסים חונים ליד תחנת משטרה או מבנים השייכים לבסיג’, והמפגינים החטופים מובלים כבולים וחבולים אל תוך המבנה, שאינו בית חולים או מרפאה.
אז נכון שמפגינים החלו למנוע מאמבולנסים ממשלתיים להיכנס למוקדי הפגנות, מיידים עליהם אבנים והיו מקרים של שריפת אמבולנסים, אבל זה קורה רק לאחר שהתברר למפגינים, שהמשטר משתמש באמבולנסים כדי לחטוף מפגינים למעצר.

רק אזכיר שהשימוש באמבולנסים למטרת שאינם רפואיות, מהווה דבר נפוץ בשכונה המזרח תיכונית, וגם אנחנו מכירים בישראל את השימוש שעושים המחבלים מארגוני הטרור הפלסטינים באמבולנסים.
אין ספק שגל ההפגנות הנוכחי שונה מאלו של 2009 ,2015 ,2017 ,2019 ,2020 ,ושנה שעברה והפגנות קודמות השנה, לא מדובר בהפגנות של חתך אתני אחד, חתך גילאים אחד, חתך סוציואקונומי אחד, חתך השכלה אחד, או כל חיתוך אחר, אלא נראה שמדובר בהפגנות הכוללות את כל המגזרים, בכל האזורים, כל המוצאים האתניים, כל הגילאים והמעמדות, וגם אם ההפגנות החלו במחוז כורדיסטן, כמחאה על רציחתה של מאסה אמיני, מהר מאוד המחאה התרחבה לכל איראן ולכל האיראנים.

 

גם אבדן הפחד של המפגינים, עליו דיברתי פעמים רבות בעבר, ניכר היטב בהתנהגות המפגינים ברחוב וברשתות, וזה כולל את העימותים מול בריוני המשטר, ואת ההיקף הנרחב מבעבר של תקיפת שוטרים, אנשי בסיג‘ גם חיילים, שנשלחים לדכא באלימות את ההפגנות, וזה מוביל לנפגעים מבין בריוני המשטר, ולא נשכח לציין את התקפות המפגינים כנגד מבנים של סמלי שלטון, שכאמור במאמרים הקודמים, רגמו באבנים תחנות משטרה, משרדי ממשלה כולל משרדי משלים, וכמובן מבנים של כוחות הבסיג‘, שאת חלקם שרפו, חלקם השחיתו וחלקם אף בזזו, כולל בזיזת מחסני נשק ותחמושת של משטרה ובסיג’.

על מה מוחים המפגינים?
לא מדובר רק במחאת החיג‘אב, כפי שהוגדרה בפרסומים שונים בעיתונות המערבית, אלא הפכה למחאה בדרישה לחופש. החופש לחיות את חייהם ללא פחד ממשטר האימים הרצחני של כהני הדת, ובעיקר מחאת הנשים האיראניות, המבקשות לחיות ללא פחד ממעצר שרירותי בגלל שכיסוי הראש לא היה מהודק מספיק, נשים המבקשות לחיות ללא פחד שיוכו כי לא היו לבושות בהתאם למה “שצריך” לפי ראות עינה של מי מחלאות משטרת המוסר, נשים שנמאס להם מאיסורים על רכיבה על אופניים או ריצה בפארק, כי ”זה עלול לגרות את הגברים”… נשים שפשוט נמאס להן להיות אזרחיות סוג ב‘.

בניגוד לגלי הפגנות קודמים, הפעם אפשר לשמוע קריאה העולה בקרב מפגינים רבים בכל איראן: דרישה חד משמעית לסיום שלטון האייתוללות, וכינון משטר אחר במקום המשטר האסלאמי.
כמו כן, הפעם אפשר לראות ידוענים איראנים שמביעים תמיכה במפגינים, חלקם אף יוצאים בצורה גלויה נגד המשטר, ולא מדבר רק בידוענים איראנים גולים, אלא גם באיראנים מפורסמים החיים באיראן, שיודעים שלדבריהם יהיו השלכות מצד המשטר, וכבר ישנם כאלו שאמנם זכו באהדת הציבור אף יותר משהייתה לפני שפרסמו את דבריהם, אבל תגובת המשטר הייתה מהירה והם הפסידו את רכושם ואולי את חירותם.

האם באמת יש ’התערבות חיצונית‘?
אפשר לומר שבגל הפגנות זה, מורגשת ברחוב נוכחות ארגוני אופוזיציה מתוך איראן וארגונים הגולים מחוץ לאיראן, כמו גם של ארגוני עובדים, ארגוני סטודנטים, וגם תנועות פוליטיות, ומצד שני אפשר לראות שהמשטר מגייס כוחות בסדרי גודל שלא נראו בעבר, וכחלק מלקחי ההפגנות של 2019 ,הפריסה של הכוחות השונים נרחבת יותר ומגיעה לכל המחוזות, כך ששינוע הכוחות מהיר קל יותר מבעבר.

אציין כי ישנן שמועות שאין באפשרותי לאמת, על שמשמרות המהפכה גייסו שכירי חרב מארגוני הפרוקסי השונים, כדי לעזור להם לדכא את ההפגנות, ולפי השמועות, בין הרוצחים השכירים של המשטר, ישנם גם צדיקים מארגן הטרור והפשע הלבנוני, חיזבאללה.

ויש התערבות זרה מסג נוסף – התגייסות פומבית של ארגון אנונימוס, ארגון המורכב מארגוני האקטיביסטים שונים, שהחלו במבצע Iran Op כנגד ארגונים ממשלתיים ומוסדיים באיראן. אולי לא ממש בפעולה ישירה למען המפגינים, אבל בכל זאת פעילות בינ”ל, לא ממשלתית, לא ממוסדת, נגד משטר האייתוללות.
לסיכום אזכיר שתמיד צריך לבדוק אמינות ידיעה אמינות מקור הידיעה, ואציין כשמדובר באיראן, הדבר נכון שבעתיים, גם כי המשטר מצד אחד מסתיר כדרכו את מה שלא נח לו שידעו, ומצד שני מפרסם כל מה שישרת את המשטר, וכדרכו – זה כולל שקרים, ומצד שני גם מתנגדי המשטר מבית וארגוני האופוזיציה הגולים, לא ידועים כמי שהאמת היא נר לרגליהם, ולהסתמך על מספרים שפורסמו על ידם, יהיה חסר תועלת כמו הסתמכות על הנתונים שהמשטר מואיל ברוב טובו לפרסם ברבים.

קרדיט: ערוץ הטלגרם מבט למזרח התיכון     קרדיט לתמונות: רשתות חברתיות איראניות