תגובה למאמרו של יוסי קליין – התפרסמה בעיתון הארץ ביום שלישי 18.04.2017.

לכב’

מר עמוס שוקן

עורך עיתון הארץ.

 

הנדון: משמעותה של חירות !!

רעייתי ואני מנויים על עיתון הארץ מזה ארבעים שנה.

אנו משפחה דתית לאומית. בימי שבת, נמצאים על השולחן בסלון ביתנו רק שני עיתונים: עיתון הארץ ועיתון מקור ראשון. בעיתון הארץ מצאנו לאורך השנים עניין בקשת תכנים בתחומי הכלכלה, התרבות, הספרות, האמנות, החדשות, כמו גם בתחומי הפוליטיקה.

עמדותינו במונחי העיתון הינן עמדות ימניות ועיננו היו פקוחות לקרוא את קשת הדעות – ברוב רובה החד צדדית -של כותבי העיתון שבמשך כל אותה תקופה לא הצליחו לשנות את עמדותינו בנושאי ארץ ישראל וזכותו של העם היהודי בארץ. התיאור של עמירה הס על מצבם הכללי של תושבי עזה נגע לליבנו אך התמונה שהועברה על ידה היתה תמיד כה חד צדדית ותמיד היתה חסרה את הפרספקטיבה להבין כיצד מגיע עם למצב שבו הוא מעדיף את חיסולו של עם אחר על פני מאמציו לקיים חברה דמוקרטית, יצרנית, אינטלקטואלית וכיוצ”ב.

כתבותיו של גדעון לוי בכל הנוגע לפעולותיו של צה”ל ובייחוד בזמן מלחמה, היו נגועות בהתחסדות מוסרית שכל מטרתה היתה להחליש את העמדה המוסרית המוצדקת והראויה של הצבא להגן על תושבי ישראל. גם הכתבות במדור “אזור הדמדומים” היו כתבות נוגעות ללב אך לא הובילו ולו פעם אחת לתובנה אודות המציאות שאליה נקלעו משפחות אלה ביוזמתן או שלא בטובתן ותמיד האצבע המואשמת היא כלפי חיילי צה”ל. למותר היה לצפות ממר לוי לכתוב כתבה או לגלות סימפטיה למשפחות יהודיות שנהרסו, יתומים שנותרו ללא הורים, פצועים שמשך שנים נאבקו בפציעתם כתוצאה מפגיעות רצח של מחבלים שבמוצהר יצאו לפגע ולרצוח יהודים באשר הם יהודים.

גם הכתבות החד סטריות והממוחזרות של אור קשתי המתנגדות לכל מהלך של משרד החינוך ליישם תכנית בנושאי ה”הזהות היהודית” כמצע משותף לחינוך כלל תלמידי ישראל – הוכיחו לנו כי כל מטרותיו הם להשמיט את הבסיס המשותף בחברה הישראלית לקיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית.

כך גם עמוד הדעות (בדף השמאלי האחרון… ) היה נגוע כל כולו בעמדות המנוגדות לחלוטין לעמדותינו אך אנו האמנו כי נכון הדבר לשמוע ובאותה מידה עומד לנו החופש שלא לקבל עמדות אלה. במשך עשרות השנים לא הצליח העיתון לשנות את עמדתנו כי זו משמעותה של החירות, הכוללת כמובן בתוכה את חירות המחשבה !!

יאמר על אתר, כי גם מצאנו בעיתון לאורך השנים עמדות מוסריות חברתיות, עיסקיות, אפילו פוליטיות שהאירו את עיננו והזדהינו עם חלקם.

חברינו הרבים נמנים על כל גווני קשת העמדות הפוליטיות. תמיד ידענו לשמוע את עמדתם והם מצידם עמדו על כך שנביע בפניהם את עמדתנו – אך בניגוד לרוח מאמרו של מר קליין תוך כיבוד הדדי וזכותו של כל אחד להביע את דעתו באופן חופשי ובלתי מתלהם. בניגוד לדבריו תמיד תמיד מנסים למצוא את המכנה המשותף והמחבר לקיומנו כאן כחברה ישראלית ערכית ולא מעדיפים כמותו את הקשר עם “האסקימואי מאלסקה” הקרה והמרוחקת.

כבר לפני כשבועיים חשנו כי הסדק עם תכני העיתון ועמדות כתביו הולך ומתרחב. כתבתו של רוגל אלפר הקוראת להחרים את מוצרי מפעל “השחר העולה” בשל תכני הפרסומת הנגועים לשיטתו באופן הדוק ב”ערכי הציונות” ובשל “החירות” העומדת בפני בעליו לתרום בדרכו למפעלים ציוניים – היתה כתבה שהעמיקה את השסע ביננו לבין מגמות העיתון. דווקא מן הנאמר במאמר זה שהיה תחת האיצטלה לכאורה של ביקורת טלוויזיה, תמהנו אנו מדוע עלינו להמשיך לממן את הוצאתו לאור של עיתונך.

אני מציע לך לשבץ במאמרו של אלפר במקום המילים “השחר העולה” את המילים “עיתון הארץ” ובמקום המילים “כיבוש” “התנחלויות” וכיוצ”ב לכתוב את המילים “בניית הארץ” “זהות יהודית” וכיוצ”ב ותבין כי קריאה לחרם עיסקי עלולה היא להיות דו סטרית.

מר אלפר הצליח במקום שבו לא הצליחו חבריו האחרים. בעוד מר לוי וגב’ הס העמידו במרכז כתיבתם את ה”אסון” הפלשתינאי ( לכאורה) הרי שזה הראשון מציב עמדה שכל כולה נועד לערער את יסוד קיומנו בארץ ישראל המתחדשת והנקרא בעידן הנוכחי בשם ציונות. חבריו האחרים למערכת העיתון אכן נגועים אף הם במה שנקרא ‘פוסט ציונות’ אך בעוד האחרים מביעים דעות בלבד קרא מר אלפר למהלך יזום של חרם עיסקי על חברה עיסקית ( שאין לי כל דבר איתה ואף איני צורך את מוצריה ) שכל חטאה הוא בהיותה גאה על היותה חברה עיסקית ישראלית המכבדת את הרוח ההיסטורית הציונית !!

אנו באים מהעולם העיסקי (בתחומי הייצור והיבוא ) ולפני כמה עשרות שנים נתקלנו בתופעות של “חרם” על מוצרים ישראליים בארצות שונות ונתקלנו מקרוב במדיניות של מה שנקרא בזמנו “החרם הערבי” על הכלכלה הישראלית.

תופעה זו חלפה לה מן העולם, והעולם הבין כי למדינת ישראל זכות להתקיים כמדינה חופשית ודמוקרטית. העולם אף נהנה היום ממציאות זו ומעוצמתה הכלכלית של מדינה ישראל בתחומים רבים. אולם דבר זה איננו מובן למר אלפר שמושגי הדמוקרטיה הנם ממנו והלאה. את הביטוי לעמדותיו הוא יכול למצוא בקלפי בלבד וכל מאבק אחר איננו לגיטימי אלא ניסיון נואל לשנות את כללי הדמוקרטיה בכוח הזרוע.

כתבתו היום של מר יוסי קליין, הגדישה את הסאה. מבחינתנו נפל דבר ואנו רואים בך כעורך העיתון ובעליו את האחראי להידרדרות ההולכת ומתמשכת בעמדותיו של העיתון כנגד החברה הישראלית בפרט וערעור על זכות קיומה של המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית בכלל.

מר קליין, בתוכן עלוב, ‘מעטר’ אותנו כמשפחה דתית-לאומית בסטיגמה מרושעת וכוללנית וכ’איש שלום’ מכוון עלינו את “כוונת” הירי, פשוטו כמשמעו.

אנו גאים בילדינו הנמנים על זרם הציונות הדתית-לאומית. אנו גאים בהתיישבותם בחבלי יהודה ושומרון. אנו גאים בפועלם ובתחומי עיסוקם ואנו גאים במוסדות שחינכו אותם בדרכם. תוכל לעדכן את מר קליין כי אין אנו המשפחה היחידה בציונות הדתית-לאומית שילדם נשוי למה שהוא מכנה “מזרחי” ונכדותינו נושאות בגאווה את שם המשפחה שטרית, משפחה שאף היא עלתה ממרוקו לישראל מתוך גאווה ואמונה ציונית. ברור כי השימוש במונחים אלה של ‘אשכנזים’ ו’מזרחיים’ והיהירות המודבקת להם בכתבה ע”י מר קליין נועדה לשרת אך ורק את מטרותיו וליצור זרעי פירוד בתוך החברה הישראלית בכלל ובתוככי החברה הדתית-לאומית בפרט.

הפוסל ( האשכנזי היהיר ) – במומו הוא פוסל !!

בניגוד לסטיגמה שבתוכה שובצנו במאמרו אנו חונכנו עוד בבית הורינו על מילותיו של זאב ז’בוטינסקי: ” שם ירווה לו מנחת מאושר, בן ערב בן נצרת ובני” – ברוח זו היו ועודם מתנהלים עסקינו הפרטיים ואין בן מיעוטים אחד שעובד בהם המקופח בתנאיו לעומת חברו היהודי.

בניגוד לסטיגמה של מר קליין, אנו חברים פעילים למשל בארגון רוטרי ישראל, כמו גם בארגונים חברתיים נוספים ונרתמים בדרכנו לפעול בתחומים שבהם ניכרים “פערים חברתיים”. לעומתו אנו לא נטען כי זו רק דרכה של הציונות הדתית-לאומית אך נטען כי חלקה בתחומים אלה לרווחת הכלל הנו משמעותי ביותר.

כן, גם בננו התחנך במכינת עלי, ועם קריאת המאמר חשבנו על הפער העצום בין בוגר המכינה רס”ן רועי קליין הי”ד לבין הכתב מר קליין הנושאים את אותו שם משפחה. האחד התגלה במלוא גדולתו וגבורתו כשחרף את חייו (בעת המלחמה בחיזבאללה….) להגן על חייליו שהמכנה המשותף בינהם לא היה דווקא שמות משפחה אשכנזיים או מזרחיים אלא אמונה בצדקת קיומה של מדינת ישראל והגנה על תושביה וזכותה להתקיים. השני התגלה במלוא שנאתו ויהירותו המתנשאת על ציבור גדול וערכי.

רועי קליין מסר את נפשו במלחמה מול ארגון החיזבאללה, המצהיר השכם והערב על מטרת חיסולה של מדינת ישראל.  ואילו כתב עיתונך מר יוסי קליין רואה בנו, במשפחתנו, בילדינו, בחברינו, בבני משפחתו של רועי קליין ובבני משפחות נופלים אחרות מבניה של הציונות הדתית – סכנה גדולה יותר מאשר ארגון רצח זה.

מר שוקן, אני רואה בך כעורך העיתון, האדם האחראי להידרדרות המוסרית שעיתונך הגיע אליו. ההגנה על זכויות האדם של עיתונך מוגבלת להגנה על זכויות שונאינו ואלו הקמים עלינו כעם. ההגנה על “זכויות אדם” אצלך מוגבלת לעמדותיך ולעמדות הפוליטיות של עיתונך.

כעולה ממאמר זה, אנו, משפחתנו וחברינו ( ה”דתיים-לאומים” בלבד….) – אין אנו נקראים “אדם” ואין לנו כל זכות קיום. לשיטתך ושיטת כתבך, אנו חשופים לנטרול או ניתנים לחיסול וממילא  ידך קלה לאשר פירסום מאמר שטנה שכזה בעיתונך.

איני מעלה על הדעת ואף איני מצפה לכך, כי מאמר בעיתונך יסית כנגד זרם אחר כלשהוא בחברה הישראלית ובודאי לא כנגד זרם כלשהוא בחברה הפלשתינאית כפי שמאמרו של מר קליין מסית כנגד הציבור הדתי-לאומי שאנחנו רואים את עצמנו נמנים עליו.

מר קליין הצליח ברוב נמיכות מצחו, להאיר לנו את גדולת הנפש בחג החירות ולקבל החלטה מתוך חירות ממשית – לצאת מקהילת קוראי העיתון ולהפסיק לממן כותבים מסוגו.

אתה תוכל להמשיך ולהפיץ את משנתך כפי שהיא באה לידי ביטוי באמצעות שלל כתביך, בקרב מחנה מצומצם מתנשא, יהיר וכדבריו של מר קליין אליטיסטי, ובכך לטפח לעצמכם ובתוככם אידיאולוגיה  שבינה לבין ערכיה של הציונות וערכיה של מדינה יהודית דמוקרטית אין ולא כלום.

משכך, הריני להודיעך, לאחר ארבעים שנות מנוי (!), כי אין לנו כל עניין להמשיך ולהימנות על מנויי עיתונך.

לשמחתנו, גם כתבך “הקטן” מודה כי אותנו לא ניתן לחסל – אך ברוב בורותו הוא לא ידע לציין כי זאת רק בשל העובדה כי “נצח ישראל לא ישקר”.

 

בברכת חג חירות שמח,

אורנה ומשה גן-צבי