הנאצים הקימו את המחנות דווקא בפולין כי תושביה נלהבו להשמיד יהודים

חוקר יהודי בספר עלום מלפני 67 שנים: הנאצים הקימו את המחנות דווקא בפולין כי תושביה נלהבו להשמיד יהודים

מתוך הספר: “מכל המדינות השוכנות מערבית לברית המועצות, הייתה פולין… המוכנה ביותר לא רק להתבונן בקור רוח כיצד המשרפות מעלות עשן, אלא גם לסייע לכך באופן פעיל”

[img attachment=”15420″ /]

שער הספר ‘ערב חורבן’

“גם אם לא נרצה בכך, אנו חייבים לשאול את השאלה: מדוע דווקא פולין? מדינה זו, אשר מבחינה היסטורית הייתה המיוסרת ביותר על ידי הגרמנים, מדינה שמבחינה היסטורית הייתה ידועה כאויב המר ביותר של הגרמנים, מה גרם לכך שדווקא היא ‘זכתה להיבחר’ לשמש כקבר המרכזי של יהדות אירופה? איזה סגולות גדולות ומבטיחות מצאה ממשלת היטלר בפולין, בזו שלפני המלחמה ובמיוחד בזו של השנים הראשונות של המלחמה, אשר גרמו לכך שהיא תיבחר לשמש כמקום המתאים ביותר והנוח ביותר עבור אותו רצח-המוני?…

“מתוך שתי עשרות מדינות… היא נבחרה כמתאימה ביותר, בתחום ‘מדד’ השנאה כלפי היהודים, ולכן גם כמתאימה ביותר לשמש כמרכז-הרצח, בה הושמדו מיליוני יהודים. כנראה שפולין ‘עמדה במבחן הזה’, אפילו בהשוואה לגרמניה, אשר מבחינה טכנית הייתה ללא ספק הרבה יותר נוחה לביצוע המשימה הזאת”.

כך כותב בספרו ‘ערב החורבן – מהחיים היהודיים בפולין 1935-1937’, הדמוגרף היהודי יעקב לשצ’ינסקי. הספר מביא תיאור מדוייק, אותנטי ובזמן אמת, של החיים היהודיים בפולין ערב מלחמת העולם הראשונה, באופן המוכיח כי פולין היתה תמיד מדינה אנטישמית שונאת יהודים. הספר יצא לאור בשפת היידיש (‘ערב חורבן, פון יידישן לעבן אין פוילן 1935-1937’) ע”י האגודה-המרכזית של יהודי פולין בארגנטינה בשנת 1951, ולא תורגם לעברית עד היום.

יעקב לשצ’ינסקי היה דמוגרף, סטטיסטיקאי והיסטוריון יהודי, מחלוצי החוקרים הדמוגרפים של עם ישראל בעת החדשה. הוא עסק בעיקר בחקר ההיבטים החברתיים, הכלכליים והדמוגרפיים של הקיום היהודי באירופה. לשצ’ינסקי פירסם 25 ספרים שונים והירבה לכתוב מאמרים פובליציסטיים ואקדמיים. ב-1925 היה ממייסדי המכון המדעי היהודי (ייוואָ), שקם במטרה לאסוף מקורות ותעודות הקשורים ביהדות מזרח אירופה. בעקבות עליית הנאצים לשלטון היגר לשצ’ינסקי לארצות הברית ב-1938. ב-1958 עלה לישראל והמשיך בעבודתו המחקרית וההגותית עד פטירתו החודש לפני 52 שנה, בכ”ט באדר תשכ”ו, מרץ 1966. עזבונו הופקד במכון ייווא, ניו יורק.

דוד רוזינבליט, תושב גבעת שמואל, פנסיונר המתנדב כמדריך ב’יד-ושם’ ומתרגם מיסמכים עבורם, קרא את הספר בשפת המקור, יידיש, לפני כשנה, והחליט לתרגם אותו לעברית, כיוזמה פרטית. בימים אלו הוא עמל על השלמת התרגום.

לסייע באופן פעיל להשמדה

ועוד כותב לשצ’ינסקי: “…ידוע לנו היטב, שגם בפולין היו גויים-צדיקים, שסיכנו את חייהם ואת חיי משפחותיהם והצילו יהודים מהמוות. גם ידוע לנו היטב, שבפולין היו מפלגות שפעלו נגד הגרמנים, לא רק בתור השונאים של פולין, אלא גם בתור רוצחי היהודים. אנו גם יודעים שהיו ניסיונות מצד מפלגות פולניות לעזור ליהודים במרידות שבגיטאות. אבל כל זה אינו משנה במאומה את העובדה שמכל המדינות השוכנות מערבית לברית המועצות, הייתה פולין העמוסה ביותר בשנאת היהודים, שהיא הייתה המוכנה ביותר לא רק להתבונן מהצד, בקור רוח, כיצד המשרפות מעלות עשן, כיצד שורפים מאות אלפי יהודים, אלא גם לסייע לכך באופן פעיל”.

“…את התפקידים העיקריים מילאו לא התנהגותם של צדיקים-חריגים, ולא הניסיונות חסרי התוחלת לעזור ליהודים מצידם של פרטיזנים מהשמאל. לאלה לא הייתה כלל וכלל אף השפעה על מצב הרוח ועל היחס של ההמונים הפולנים אל הרצח ההמוני. מצב הרוח האנטי-יהודי בקרב הרוב הגדול של העם הפולני, באופן מוחלט, מכל הקבוצות החברתיות ומכל השכבות, היה כל כך דחוס, כל כך טעון, שכל ניסיון חיובי לעזרה מצידם של צדיקים, היה בטל בששים. אצל הפולנים הטובים ביותר הייתה תחושת הכרת תודה לגרמנים, על שהם משחררים את העם הפולני מ’הגיבנת’ שלחצה עליהם, ושהם עצמם לא יכלו להגיע לפתרון רדיקלי. אצל הגרועים שבהם, הייתה שמחה שהורגים יהודים. הם עזרו בצורה אקטיבית וישירה והשתתפו ברציחות, וגם בצורה בלתי ישירה, על ידי הסגרת יהודים שהתחבאו, וכן על ידי הריגתם של פולנים ‘בוגדים’ שהסתירו יהודים. רוב האומה הפולנית, היתה מרוצה באופן פסיבי, וניצלה את הרצח ההמוני למטרות ‘ירושה’, לשדידת רכוש יהודי, להחרמת בתים ועסקים, פשוט למטרות התעשרות”.

גם ניסיון של ממשלת פולין ‘לסתום פיות’ איננו דבר חדש. לשצ’ינסקי כותב בהקדמה כבר לפני 68 שנה, כי “…החלק הראשון של העבודה, שמקיף את ההתרחשויות שבין 1935-1936, נכתב ביולי 1936 ערב ועידת הייסוד של ‘הקונגרס היהודי העולמי’ ובמיוחד עבור אותה הוועידה, אבל חלק זה של העבודה נשאר בארכיון של הקונגרס. לא רק שהוא לא זכה להופיע  בדפוס, אלא הוא אפילו לא הוקרא בוועידה ואף לא חולק לצירים, כפי שתוכנן מלכתחילה. הסיבה לכך היא, שבאופן מסתורי, תוכן המסמך נודע לקונסול הפולני בז’נבה, העיר בה התקיימה ועידת הייסוד. הקונסול הפולני איים בהטלת איסור על פעילות הקונגרס-העולמי בפולין, אם ההרצאה תחולק או תוקרא בוועידה. הוועד הפועל סבר שיהיה זה נכון להקריב קרבן זה, ובלבד שיתאפשר לקונגרס לנהל פעילות חוקית בפולין”.

קרדיט: חגי הוברמן-עיתונאי-עורך “מצב הרוח”