השערת הקונספירציה

 

 ד”ר אורי מילשטיין

 

 

כמה חודשים לאחר מלחמת יום הכיפורים העריך ד”ר הנרי א’ קיסינג’ר, מזכיר המדינה (שר החוץ) של ארה”ב, את תוצאותיה מבחינת ארה”ב ומבחינתו האישית: “לא היינו מצליחים יותר גם לו ביימנו את התרחיש!” אמירת קיסינג’ר פותחת צוהר להסתכלות מיוחדת על המלחמה הקשה. קיסינג’ר לא ביים את המלחמה מתחילתה ועד סופה, ואף לא עמד מן הצד כמשקיף ניטרלי. הוא התערב במלחמה ותמרנה לפי כוחו (העצום) ולפי הבנתו (לא תמיד המקצועית), כדי להגיע לתוצאה הטובה ביותר, מבחינתו ומבחינתה של ארה”ב. הוא לא היה היחיד על בימה זו, וכולם כלכלו את צעדיהם במשך שנים לפני המלחמה וגם לקראתה. אבל המתמרנת הראשית והמנצחת הגדולה הייתה ארה”ב, וקיסינג’ר ניצח על ההצגה.

כמעט מובן מאליו שרוב הפעילות הייתה סודית וחשאית עד מאוד, הגם שאחרי שנים כה רבות המחקר לא יכול להיות מבוסס בכל פרט ופרט, אבל אסור להשאיר את הנושא מחוץ לתמונה הכללית בגין המגבלה הזאת. לכן, בחרתי בצורה הלא-סטנדרטית של הצגת העניין: המאמר כאילו מניח שהמלחמה אכן “בוימה”, ותוצאותיה נכתבו מראש בתסריט. רק קומץ אנשים היו בסוד העניינים, לאו דווקא ראשי מדינות, והם היו “חוג הקונספירטורים”. זו גרסה אולטימטיווית וקיצונית, וסביר להניח שבפועל התובנות וההסכמים היו חלקיים, והדרך לתוצאה הרצויה, ובמידה מסוימת גם התוצאה עצמה, התהוו במהלך המלחמה, בהתאם למהלכיה ולפיתוליה. אנחנו מודעים לכך וגם הקורא צריך להיות מוכן לכך.

ובכל זאת, מדובר לא רק בצורה ספרותית של הצגת הדברים, כי חלקים מהקונספירציה ה”מושלמת” התקיימו במציאות. מטרתנו – לחושפם ולהבינם.

 

 

ההשערה

 

כדי לכונן שלום בין מצרים לישראל, וכדי להעביר את מצרים מחסות בריה”מ לחסות ארה”ב, בתנאים הבין לאומיים, האזוריים והדו-צדדיים ששררו ב-1973, הגו הנרי קיסינג’ר, ראש המועצה לביטחון לאומי של ארה”ב ולימים – שר החוץ שלה, אנואר סאדאת, נשיא מצרים, ומשה דיין, שר הביטחון של ישראל, או שניים מהם, או רק קיסינג’ר, תכנית חשאית:

  1. צה”ל יניח לצבא מצרים להפתיעו בצליחת תעלת סואץ מול כוחות ישראליים דלים, יניח לו להשיג ניצחון קטן ולהסיר בכך את חרפתו מ-1967. ניצחון קטן כזה ישׁחוק את הביטחון העצמי של הישראלים, והם יהיו מוכנים לוותר על השליטה בחצי האי סיני תמורת הסכם שלום[i].
  2. צה”ל יגייס את המילואים, יהפוך את הקערה על פיה, יסלק את המצרים מן הגדה המזרחית, יצלח את תעלת סואץ, ויכבוש בסיסים של הצבא המצרי ממערבה. בכך יוכח לעם המצרי, שצבאו אינו יכול לסלק את ישראל בכוח הזרוע מסיני, ואם רצונו לחזור ולשלוט על תעלת סואץ ועל חצי האי סיני, עליו להשלים עם הסכם שלום אתה.

[i] ריצ’ארד ניקסון, נשיא ארה”ב, התייחס במהלך המלחמה לתועלת, שתצמח מתבוסה ישראלית קטנה, בשיחה עם הנרי קיסינג’ר, שר החוץ שלו: “אם לא נהיה שם לפעול להסדר, לא תישאר להם [לערבים] כל ברירה אחרת – רק להכות בישראלים עד שתצא להם הנשמה … ביסודו של דבר, שישראל לא יכולה עוד לטעון לעליונות”. הנרי קיסינג’ר, משבר, הוצאת שלם, 2004, עמ’ 232-231.

כתיבת תגובה