פרוייקט הדיוק של חיזבאללה – צירי הזמן. דעה

הטיפול בפרוייקט הדיוק הופך לקריטי ככל שעובר הזמן והגדרות הקו האדום של כמות טילים ובעיקר יכולת ייצור עצמאית מתקרבים. ברקע כמה צירי זמן קריטיים שישפיעו על העיתוי ללא קשר להגדרות הקו האדום.

ציר הזמן הראשון הוא ״זמן קורונה״. בהנחה מושכלת שתקיפה יכולה לגרור את ישראל למלחמה כוללת בצפון (לא בכל תסריט אבל זה בהחלט במגרש) יש משמעות דרמטית למצב התחלואה בארץ, לקצב החיסונים וליכולת של ישראל להתמודד עם מלחמה תחת מגיפה (די לדמיין חולה מאומת צעיר בבידוד ביתי בחדרו שנאלץ להיכנס לממ״ד עם הוריו שלא לדבר על העומס בבתי החולים).

ציר הזמן השני הוא ״זמן בחירות״. ככל שנתקרב לבחירות, סיכויי פעולה יזומה מול הפרוייקט קטנים והולכים. בטח לא יוזמה פוליטית שתכפה על הצבא. זה נכון שבעתיים בממשלת מעבר ובטח במצב הלעומתי בין ראש הממשלה לשר הביטחון שלו (לגנץ דווקא יש אולי אינטרס פוליטי לפעולה)

ציר זמן נוסף הוא ״ציר חזבאללה״. השעון במקרה הזה לא תלוי בישראל. חיזבאללה נמצא עדיין בנקמה פתוחה מול ישראל כחלק משימור המשוואה של פגיעה בפעילים בסוריה. האירוע אומנם נגרר מיולי 2020 (כשבדרך הארגון מתנער מהמחוייבות לנקום את סולימאני ופאחריזדה) אבל הארגון עדיין לא זנח את הרצון לנקום גם לאחר כמה כישלונות. פיגוע בגבול יכול בקלות לגרור את ישראל לחילופי מהלומות וכמה ימי קרב. משם הדרך לאירוע רחב יותר יכול לגרום לנו לנצל את המצב לתקיפה של הפרוייקט (גם אם שני צירי הזמן האחרים לא יתאימו).

ציר זמן אחר שנמצא ברקע וקשור לקודם הוא ״הציר האיראני״. במקביל לציר חזבאללה יש ציר איראני עם רשימת נקמה ארוכה יותר שמגיע לסף יכולת הכלה. חיסולו האחרון של פארחיזדה יחד עם המשך התקיפות הכואבות בסוריה מביאות את האיראנים לסף שמחייב אותם להגיב. הם ממתינים לסוף עידן טראמפ אבל ינסו כנראה להגיב בתפר בין הממשלים. תגובה כזו אם תחרוג בהיקף וכתלות בתוצאה יכולה להביא אותנו לחילופי מהלומות בסוריה/תימן/עיראק ולגרור לשם את חיזבאללה מה שמחזיר אותנו לציר הקודם.

שקלול ציר הזמן הישראלי עם ציר הצורך מוביל אותנו לכיוון הקיץ ולא לפני, אחרי הקורונה בהינתן חיסונים מוצלחים ואחרי הקמת ממשלה בהינתן תוצאות בחירות שיאפשרו זאת. שני הצירים האחרים שלא תלויים רק בנו, יכולים להפתיע ולהקדים את לוח הזמנים.

בדרך, שלל פעולות ואפשרויות עיכוב ושיבוש הפרוייקט שיאפשרו מרווח זמן ואיפוס שעונים.

באשר להצעות המופרחות באוויר למכה מקדימה הרי שלא יוצאים למכה מקדימה על הטילים. כבר כתבתי לא פעם מספר הטילים הוא לא הגורם המכריע אלא יכולת ייצור עצמאית. לכן להיתפס לכמות זה לא נכון. ישראל מעולם לא יצאה למלחמה בגלל כמות אמל”ח של האוייב.

שנית, המחשבה שבמלחמה לא יפלו כאן טילים וההגנה תהיה הרמטית היא מוטעית מיסודה, אין חשיבה כזו בצבא ואין הבטחה כזו מצד המדינה. יפלו גם יפלו טילים המטרה היא למנוע הכרעה בטילים.

כיפת ברזל לא נועדה ולא מספיקה להגנה מכלל הטילים, לשם כך נדרשה מערכת שרביט קסמים. ככל שעוברות השנים מתגברת ומשתכללת מעטפת ההגנה וההתקפה של ישראל ולכן מה שניתן לעשות היום בשני הממדים האלה לא ניתן היה לעשות לפני עשור.

קרדיט: גיא א.-פרשן צבאי אתר נציב.נט