פאנל מהנדסי התודעה. דעה

1. טוף, אני אקח את הסיכון ואומר שהתקשורת האמריקנית ובעקבותיה גם החקיינית הישראלית כנראה הולכות לאכול כובע אדום שעליו כתוב טראמפ 2020. הכישלון של המערכת עשוי להיות כל כך גדול, דרמטי ואבסולוטי שזו כבר לא טעות, זו שיטה של מהנדסי תודעה שיש להכיר בה ולהתמגן קולקטיבית מפניה. אם גופי דיווח עתירי ידע, ניסיון ותקציב הפכו לגופים פוליטיים עצמאיים המנהלים קרב פסיכולוגי נגד הצופים שלהם באמצעות סוקרים, פרשנים ועיתונאים, נדרשת גם כאן רפורמה אדירה.

2. נתחיל ברגש הלא מעובד. אם צפיתם בשידורים אמש ובעיקר הבוקר, זפזפתם בין הערוצים והתחשק לכם לשבור את המסך בפטיש, זהו איננו מקרה. המוח האנושי מגיע לרמות מתח בלתי נסבלות כאשר התמונות והמידע אומרים דבר אחד ואילו עשרות עכברי אולפנים אומרים בדיוק את ההיפך ובלי למצמץ. כאשר האירוע על המסך והפרשנות רחוקים כל כך זה מזה, ישנם אזורים במוח שמאותתים באדום מהבהב על שקר וזה לא משנה, אגב, אם אתה טראמפ או ביידן. בשני המקרים התחזית שהושקעו בה מיליארדים בכל העולם מתבררת כתחזית שקרית. מי שמכרו לו אשליה שביידן מנצח – כועס. מי שדיכאו אותו שטראמפ גמור – עוד יותר כועס.

3. אבל בואו ניגש לעובדות. טראמפ מפגר בכל הסקרים ב-12 אחוז, אך אומר אני מנצח, הקרב צמוד, קוראים לו שקרן לאורך כל הדרך, אך הבוקר מסתבר שצדק. טראמפ מזהיר כבר לפני חודש שהספירה תהיה עצלה בכמה מדינות, כדי לגנוב ממנו את השלטון והבוקר מסתבר שהוא שוב צודק. בפנסילבניה למשל הספירה עברה לסלואו מושן כאשר הוא מוביל ב-700 אלף קולות, אך לא נשאלת השאלה מדוע עברו להצבעה בדואר ולמה אין תוצאה ברורה כמו בנובמבר 16, הלאה. טראמפ מנצח במדינות מפתח כמו טקסס (38 אלקטורים) ופלורידה (29 אלקטורים) שאיש לא לקח בחשבון מלבד טראמפ עצמו.

4. ושוב, בניגוד להיגיון הדמוקרטי, כאשר כל המערכות עובדות נגדך באופן ברור, הסקרים שיקרו באופן ברור, הספירה זוחלת באופן חשוד – חייב אדם, וקל וחומר מנהיג, לפנות לבית המשפט. אבל גם כאן ממהרת התקשורת לרוץ ולחסום בפני טראמפ גם את הדלת הזו. הנה טראמפ משקר! הנה טראמפ מנסה לגנוב בחירות! הנה טראמפ מצית את הרחובות! גם במקרה זה אין זה משנה לתקשורת לא בישראל ולא בארהב שהדמוקרטים והשחורים הם אלה ששברו, התפרקו וביצעו שוד, הצתה וביזה בכל רחבי ארהב רק לפני חודשיים, אבל כשהשמאל מפגין – זו דמוקרטיה בשיא יופיה וכשהימין מפגין – זו אלימות.

5. אינני יודעת אם טראמפ או ביידן יקחו, אני רק יודעת שיש הסכמה בישראל שדונלד טראמפ הוא פרטנר פוליטי ומדיני יוצא מגדר הרגיל עבור מדינת ישראל. היכולת שלו ליצור דילים של win-win הביאה אותו יחד עם ראש הממשלה נתניהו לתקופה של תור הזהב במזרח התיכון. למרות זאת רק פרשני ערוץ 20 ערים לפרט השולי והקטנטן הזה שנקרא האינטרס הישראלי ואילו כל נשואי הפנים בפאנלים המסחריים מבקשים את טובתו של הסגן של אובמה, קשיש בן 78 שישנה את מדיניותו לטובת איראן ולרעת ישראל.

6. אז ביידן אמר שהוא מנצח בכל הסקרים אך הוא ממש לא מנצח, המציאות בשטח הפוכה לחלוטין ורצון הבוחר הולך עם טראמפ, אך טראמפ עדיין מוצג כשקרן ולא פחות מפורע חוק. אני לא יכולה להימנע מההשוואה לנתניהו שאמר בכפר המכביה – בחנוכה, לפני כמעט שנתיים – שתופרים לו תיק, שאין דבר כזה סיקור אוהד, שהוא יכול לכהן גם בכתב אישום, שהאכיפה נגדו בררנית וקטנונית, שהיועץ המשפטי הושפע – והתקשורת אמרה באלף צורות מתחכמות שהוא מזיק לדמוקרטיה ומשקר. חלפו החודשים והטענות של נתניהו אחת-אחת מתבררות כאמת לאמיתה. אפילו חברים בשמאל מודים בשיחות שקטות שכנראה היתה פה תפירה, אך העובדות זוכות לסיקור, שוב, רק אצל איילה חסון, עמית סגל, בערוץ 20, בגלי ישראל, באתר מידה, ברשת החברתית, אך תקשורת השמאל ממשיכה לפעול כגוף פוליטי וספרותי לכל דבר ועניין, לברוא מציאות מקבילה, להנדס תודעה, ולדבר הזה יש כוח להפוך זקן לצעיר, מנצח למפסיד, מוביל למפגר וצופה סקרן לצופה מיואש.

7. אני אקצר ואסגור בזה שמעבר לשאלה המותחת מי כבש לארבע שנים את הבית הלבן, מדובר בתופעה מסוכנת שבה בעצם איבדנו את גופי הסיקור והדיווח שלנו כי אלה שעומדים לפנינו – מסתירים לנו את המציאות ולא חושפים אותה. הגענו למצב שככל שאתה צופה יותר ויותר בדיווחי כלי התקשורת המרכזיים, אתה פחות ופחות מכיר את מדינת ישראל. מצד שני, הפרשנים הנפוחים שטענו שאיראן אינה סכנה קיומית, שאין קורונה ושבנימין נתניהו יהיה הערת שוליים בהיסטוריה של מדינת ישראל, נופלים על הפרצוף כל הזמן ואנחנו ממשיכים לצפות בנפילתכם ולעשות פרצוף מופתע.

7 וחצי. אז אם ככה אפשר לסובב מנהיגים עם כוח אדיר, אם ככה אפשר לסובב מאות מיליוני מצביעים באמריקה הגדולה, ספרו לי שוב שאין דיפ סטייט וכדאי גם להרהר בשאלה הגדולה אודות הנדסת התודעה: באילו אחוזים היה טראמפ מנצח אם היה זוכה לתקשורת פוזיטיבית ואוהדת וסקרי בחירות מדוייקים.

המסע משמאל לימין.

קרדיט: סמדר שמואלי