בנוגע להסכם איראן-סין ״המתגבש״

אתמול העלה האתר כתבה בנוגע לחילוקי דעות בצמרת האיראנית ערב חתימת הסכם אסטרטגי עם סין.

להלן כמה הערות בנוגע להסכם איראן-סין ״המתגבש״:

1) נראה שההסכם ״מתגבש״ כבר 4 שנים מה שכמובן מעלה את השאלה למה פתאום הוא עולה עכשיו? אפשר וזו הצגה שלא נועדה לקהל הישראלי:

א. האיראנים בהדלפה הזו לניו-יורק טיימס מאותתים לאירופים שאם הם לא ישנו כיוון לאיראן יש עוד אופציות חוץ מהאיחוד.

ב. הסינים בהדלפה הזו מראים לטראמפ שאם הוא ימשיך בסנקציות על אישים וחברות סיניות, סין תפעל לפגוע באינטרסים האסטרטגים של ארה״ב.
חשוב להבין את ההקשר הגדול יותר – ההדלפה הזו באה אחרי שארה״ב הטילה סנקציות על 4 אישים בכירים במפלגה הקומוניסטית בהקשר להפרת זכויות האדם בשינג׳יאנג, אחד מהם חבר הלשכה הפוליטית (דומה לחבר קבינט אצלנו מבחינת הבכירות). הסינים הבטיחו שהם ישיבו לאמריקנים ואחת הדרכים להשיב היא לפגוע בלחץ של טראמפ על איראן.

2) לפי הפרסום בניו-יורק טיימס מדובר בהסכם קלאסי בו סין מבטיחה פרויקטים והשקעות (400 מיליארד דולר ב-25 שנים) בתמורה למטבע קשה מאוד – נפט זול ל-25 שנים:

In exchange, China would receive a regular — and, according to an Iranian official and an oil trader, heavily discounted — supply of Iranian oil over the next 25 years.

מבלי חלילה להוציא לטהרן את הרוח מהמפרשים, לפעמים ההבטחות הגדולות של סין להשקעות לא מתממשות – יש אפשרות שאיראן תספק לסין נפט – כי היא חייבת – בעוד סין תתמהמה בהשקעות ובפרויקטים.

3) ההסכם כן מתאים להשקעות סיניות במסגרת דרך המשי החדשה, עם הרצון להקים תשתיות תחבורה שימשיכו את דרך המשי היבשתית וישפרו את העברת הנפט מאיראן לסין. הסינים תמכו בפרויקטים כאלו עוד לפני ״ההסכם המתגבש״.

4) אותו הדבר נכון גם לשיתופי פעולה צבאיים – איראן וסין ערכו מספר תרגילים ימיים יחד, אם רק שתיהן ואם בשיתוף עם רוסיה, האחרון שביניהם ב-2019. ההסכם מדבר על הגברת שיתוף הפעולה בין שני משרדי הביטחון, לפי הניו-יורק טיימס כולל שיתוף פעולה מודיעיני – אך לא ברית צבאית ממש. כלומר איראן לא מקבלת כאן גב צבאי מול ארה״ב, לכל הפחות לא יותר ממה שהיה לה.

5) חשוב לזכור שסין ברמה האסטרטגית לא מחפשת בריתות צבאיות (בייג׳ין דוחה את הרעיון מפני שהוא מגביל אותה אסטרטגית). היא מחפשת שווקים למכור להם מוצרים ומקורות לחומרי גלם – ביחד עם תמיכה דיפלומטית באו״ם. זה מאוד יפתיע אם בהסכם הסופי תהיה איזו התחייבות של סין להגן על איראן.

6) הדבר המשמעותי היחיד שיש בהסכם הוא אולי הכרה של סין בהיותה בעל האינטרס הגדול יותר ביציבות במפרץ הפרסי – רובו של הנפט מהמפרץ הפרסי הולך למזרח אסיה (סין, יפן, דרום קוריאה) ולא לארה״ב. אם הסינים יגדילו את הנוכחות הצבאית שלהם במפרץ, ואם הם יהפכו להיות קו החיים היחיד של טהרן – הם יקבלו על עצמם אחראיות על מה שקורה במפרץ הפרסי.
לא בטוח שזה מה שבייג׳ין רוצה: זה יהיה מצב דומה למה שקורה עם צפון קוריאה – התמיכה של סין באיראן תרחיק ממנה את ערב הסעודית ותביא עליה לחץ מיפן, דרום קוריאה והודו, שיראו בה אחראיות לזרימה הבטוחה של נפט מהמפרץ הפרסי.

7) בספק אם ההסכם הזה ישנה במשהו את החישוב האסטרטגי של ארה״ב. ארה״ב לא תלויה עוד בנפט מהמפרץ הפרסי והעניין שלה ביציבות באזור נמצאת במינימום – כפי שעולה מהקיצוץ הקבוע בכוחות האמריקנים באזור, שמועברים לאירופה ומזרח אסיה. אם בייג׳ין מחפשת להעמיק את הקשרים שלה עם איראן ולהיכנס לקלחת המזרח תיכונית – היא מוזמנת. ארה״ב תטיל סנקציות על חברות סיניות ובייג׳ין תאבד את מרחב התמרון של באזור.

לסיכום: אין בהסכם ״המתגבש״ שינוי מהותי ביחסים בין סין לאיראן, או ביחסים האלו למאזן האסטרטגי של האזור.
ראשית יש ספק אם ההסכם המתגבש בכלל ייחתם.
שנית, עד שסין לא תוכיח אחרת הדבר העיקרי שהאיראנים יקבלו הוא אולי חלק מהכסף בתמורה לנפט זול.
שלישית, כניסה רחבה של סין לאזור מתבקשת משום התלות שלה בייצוא האנרגיה, אך כניסה שלה דרך איראן תפגע במרחב התמרון האסטרטגי שלה. בסיס צבאי סיני באיראן יהיה הפתעה, משום שבדרך כלל הסינים טובים יותר בלקרוא את המפה.

קרדיט: ערוץ הטלגרם המשחק הגדול