ההסכם המתגבש במצר הורמוז: איראן ועומאן בדרך לחלוקת השליטה על נתיב הנפט העולמי וההתנגדות האמריקאית
דיווח ב"ניו יורק טיימס" (מאוגוסט 2026) חושף מגעים מתקדמים בין איראן לעומאן להסדרת השיט במצר הורמוז הקריטי. המתווה המתגבש מגיע על רקע ניסיונות תיווך אזוריים לייצב את נתיבי המסחר הימיים בעקבות חודשים של עימותים צבאיים וחילופי מהלומות בין ארה"ב לאיראן.
המתווה המתגבש
לפי מקורות רשמיים בארה"ב ובאיראן, ההסכם מציע חלוקה גיאוגרפית ותפעולית חדשה של נתיבי השיט במצר הורמוז:
-
- נתיב הכניסה (הצפוני): כלי שיט הנכנסים אל המפרץ הפרסי יחויבו לעבור בנתיב הסמוך לקו החוף האיראני, אשר יהיה תחת שליטה ופיקוח מלאים של טהרן.
- נתיב היציאה (הדרומי): כלי שיט העוזבים את המפרץ יפליגו בנתיב הסמוך לעומאן ובשליטתה.
- "דמי שירות": גורמים איראנים ציינו כי ההסכם יכלול גביית תשלומים מכלי השיט העוברים. טהרן מגדירה זאת כ"דמי שירות" לכיסוי עלויות אבטחה, כוח אדם ומפגעים סביבתיים (ולא כ"אגרת מעבר" רשמית, כדי לעקוף מגבלות של החוק הבינלאומי). הרווחים מגבייה זו צפויים להתחלק שווה בשווה בין איראן לעומאן.
המשמעות
-
- שבירת הסטטוס קוו הבינלאומי: מצר הורמוז הוגדר מאז ומתמיד כנתיב מים בינלאומי הפתוח לחופש ניווט מלא. הסכם כזה יעניק לאיראן ועומאן שליטה בלעדית חסרת תקדים על התנועה בו.
- מנוף לחץ איראני ענק: מתן פיקוח פיזי וחוקי לאיראן על כל אונייה שנכנסת למפרץ מעניק לה כלי פיקוח, מעקב וסחיטה אסטרטגיים מול חברות ספנות ומדינות המערב.
- תנאי איראני לפתיחת המצר: איראן מבהירה כי למרות ההסדר המתגבש עם עומאן, המצר לא ייפתח בפועל לתנועה סדירה עד שארה"ב תסיר לחלוטין את המצור הימי שהטילה על נמליה במפרץ, והצדדים יחזרו ליישם את מזכרי ההבנות הקודמים.
עמדת ארצות הברית
-
- הכחשה והסתייגות: גורמים רשמיים בממשל האמריקני מיהרו להסתייג וטענו כי הדיווחים והגרסה האיראנית "אינם מדויקים".
- התנגדות נחרצת לתשלומים: בארה"ב מבהירים כי הנתיבים הזמניים שיוקמו לא יצטרכו לעבור אישור איראני, ואף ספינה לא תידרש לשלם אגרות או "דמי שירות" לטהרן.
- אולטימטום מנגד: הנשיא דונלד טראמפ מפעיל לחץ כבד ומזהיר מפני השלכות חמורות, כשהוא מציב לאיראן ברירה בין הסכם כולל (הכולל פתיחה מוחלטת של המצר ופירוז גרעיני) לבין כניעה, תוך הבהרה שהמצר חייב להישאר פתוח לכולם.
עמדת יתר מדינות המפרץ
- חשש מפני הדומיננטיות האיראנית: מדינות המפרץ (בראשן סעודיה ואיחוד האמירויות) חרדות מאוד מהתעצמות השליטה האיראנית על עורק החיים הכלכלי שלהן, שדרכו עובר רוב ייצוא הנפט העולמי.
- העדפת פשרה על פני מלחמה: למרות החשש מאיראן, מדינות המפרץ פנו לארה"ב בבקשה לעצור תקיפות צבאיות מתוכננות נגד איראן. הן מעדיפות לתת הזדמנות לערוצים הדיפלומטיים ולתיווך העומאני כדי למנוע הידרדרות למלחמה כוללת שתחריב את הכלכלה האזורית.
- דחיית המודל האיראני: בעבר תמכו מדינות המפרץ בהצעה עומאנית למתווה מימון וולונטרי ואבטחה משותפת, ודחו את הדרישה האיראנית הנוכחית להטלת תשלום חובה ופיקוח חד-צדדי.
