10,000 אירו כדי לעזוב: האם גרמניה בדרך לגירוש ההמוני הגדול ביותר בתולדותיה?

שר גרמני מציע להציע לסורים 10,000 יורו כדי שישובו למולדתם ולהרחיב את גירושם לסוריה.

• שינוי הנסיבות בסוריה: בעקבות קריסת משטר אסד ושינויי השלטון הדרמטיים בסוריה, ממשלת גרמניה טוענת כי "אין עוד כל סיבה להענקת מקלט" וכי התנאים מאפשרים חזרה. 
• התוכנית הכלכלית לעידוד עזיבה: גרמניה בוחנת ברצינות מתן מענקים כספיים נדיבים (של בין 8,000 ל-10,000 אירו) לפליטים שיבחרו לעזוב מרצון. המטרה היא להניע תהליך שיבה המוני מבלי להיגרר להליכי גירוש משפטיים ממושכים ויקרים בכפייה. 
• לחץ ציבורי ועליית הימין: הציבור הגרמני חווה שחיקה עמוקה בתמיכה במהגרים בעקבות עומס על מערכות הרווחה, הדיור, ואירועי פשיעה וטרור שחוללו כאוס פוליטי, מה שהוביל לעליית מפלגות ימין קיצוני (כמו AfD) והכריח את המיינסטרים השמרני לאמץ קו נוקשה במיוחד.

• סגירת גבולות וביטול איחודי משפחות: ממשלת מרץ ביטלה רשמית את תקנות הגבולות הפתוחים של 2015, החלה לסרב כניסה למהגרים ללא מסמכים בגבולות, והקפיאה איחודי משפחות. 
• חידוש הגירושים בפועל: לראשונה מאז פרוץ מלחמת האזרחים ב-2011, גרמניה כבר החלה לגרש באופן פעיל מהגרים סורים שהורשעו בפלילים בחזרה לדמשק. 
• הגדרת המקלט כזמני: הממשלה הנוכחית מיישמת את מה שמרקל עצמה רמזה עליו בעבר – שמקלט מדיני הוא זמני, ועם השגת יציבות בסוריה על הפליטים לשוב ולשקם את ארצם.

• יעד ממשלתי מוצהר: קנצלר גרמניה פרידריך מרץ הכריז על יעד שאפתני להחזיר כ-80% מהפליטים הסורים (מאות אלפי בני אדם) למולדתם במהלך שלוש השנים הקרובות.
• מגעים דיפלומטיים ישירים: הקנצלר כבר מנהל שיחות רשמיות עם ההנהגה החדשה בסוריה (ברשות מוחמד אל-בשיר / חסן עלי א-שרע) במטרה לבנות "תוכנית שיקום" משותפת שתקלוט את השבים. 
• האתגר המרכזי (בלם כלכלי): למרות הרצון הפוליטי העז, הבלם העיקרי לתוכנית הוא פנים-גרמני. הכלכלה הגרמנית סובלת ממחסור ידיים עובדות, והחזרה המונית של קרוב למיליון סורים משמעותה איבוד של כ-650 אלף עובדים, אלפי עסקים קטנים וכ-6,000 רופאים סורים המשתלבים במשק.