הקרב על הרפובליקה: האם צרפת התעוררה מאוחר מדי מול ההסתננות השקטה של האחים המוסלמים?
החשש המרכזי בצרפת הוא ערעור עקרונות הרפובליקה וה"לָאִיסִיטֶה" (החילוניות הצרפתית), לצד יצירת חברה מקבילה ("בדלנות אסלאמיסטית") המעמידה את חוקי הדת (השריעה) מעל חוקי המדינה. ממשלת צרפת חוששת משינוי שקט ומבני של מוסדות ציבוריים, תרבותיים וחינוכיים מבפנים. [1, 2, 3, 4, 5, 6]
בנוגע לעיתוי, הדעות חלוקות: מבקרי הממשלה והימין השמרני טוענים כי מדובר בצעדים מאוחרים מדי לאחר עשורים של העלמת עין, בעוד הממסד הפוליטי הנוכחי מדגיש כי צעדי הנגד מיושמים כעת במלוא העוצמה הסטטוטורית כדי לבלום את התופעה לפני שתהפוך לבלתי הפיכה. חדירת ההשפעה עמוקה מאוד, בעיקר בקרב הדור הצעיר: סקרים עדכניים חושפים כי כ-46% מהמוסלמים הצעירים בצרפת מעדיפים את חוקי האסלאם על פני חוקי הרפובליקה, ושליש מכלל הקהילה המוסלמית מביע אהדה לאידיאולוגיית האחים המוסלמים. [1, 2, 3, 4]
ממה חוששים בצרפת?
החששות הרשמיים, אשר קיבלו משנה תוקף בעקבות דוחות מודיעין ומחקרים ממשלתיים שהוגשו לנשיא מקרון, מתמקדים במספר איומים: [1, 2]
- אסטרטגיית "ההסתננות" (Entryism): חדירה מתוחכמת ולא אלימה של פעילים המזוהים עם האחים המוסלמים לתוך מוסדות המדינה – בתי ספר, רשויות מקומיות, אגודות ספורט ואוניברסיטאות. [1, 2]
- שחיקת הלכידות הלאומית: הפעלת לחץ ממוקד על גופים ציבוריים ופרטיים לשנות נהלים (כגון דרישות קוד לבוש, הפרדה מגדרית או תפריטים מותאמים) באופן שמאתגר את עקרון השוויון והחילוניות. [1, 2]
- "קיצוניות סמויה: יצירת "חממות" רעיוניות המבודדות את הקהילה המוסלמית מהחברה הצרפתית הכללית ומייצרות אקלים הנוטה לרדיקליזציה . צעדי הנגד נעשים בזמן או שמא מאוחר מדי?
הדיון הציבורי בצרפת סביב שאלה זו סוער ומקטב את המערכת הפוליטית:
- הטענה שזה מאוחר מדי: גורמי ימין שמרני ורדיקלי (כמו מפלגת "הרפובליקנים" והאיחוד הלאומי) טוענים שהמדינה התעוררה מאוחר מדי, לאחר שרשתות שלמות של עמותות, בתי ספר פרטיים ומסגדים כבר התבססו במימון זר (בעיקר מקטאר וטורקיה).
- עמדת הממשלה ("בזמן וביעילות"): הממסד הצרפתי מוביל קו תקיף, הכולל את חקיקת חוק הסנאט להפללת פעולות הפוגעות בעקרונות הרפובליקה, שלילת סובסידיות וסגירת מוסדות חינוך, הקפאת נכסים, ואישור החלטה באספה הלאומית הקוראת לאיחוד האירופי להכריז על האחים המוסלמים כארגון טרור. השרים מדגישים כי הפעולות הכירורגיות ("מקרה אחר מקרה") מפרקות את התשתית הפיננסית של הרשתות הללו ביעילות.
- ביקורת משמאל: מפלגות השמאל (כמו 'צרפת בלתי כנועה') וחלק מארגוני הזכויות טוענים מנגד כי מדובר ברדיפה פוליטית מוגזמת ("איסלאמופוביה") שנועדה לייצר אויב מדומיין לקראת מערכות הבחירות.
עומק חדירת ההשפעה האיסלמיסטית
ההשפעה האסלאמיסטית בצרפת מוגדרת כרשתית, מבוזרת ועמוקה מאוד במרקם הקהילתי:
- תשתית מוסדית רחבה: ארגון "מוסלמי צרפת" (FMF), המזוהה כזרוע המקומית של האחים המוסלמים, שולט ומנווט כ-139 מקומות פולחן רשמיים, עוד עשרות מסגדים שותפים, כ-280 עמותות אזרחיות ולפחות 21 בתי ספר.
- נתונים דמוגרפיים וסוציולוגיים מטרידים: מחקרי עומק של מכון IFOP חושפים שברמת המיקרו, הזיקה הדתית והשאיפה להחלת חוקי דת רק מתחזקות עם חילופי הדורות. כ-57% מהמוסלמים הצעירים (בני 15 עד 24) מצהירים כי חוקי האסלאם עומדים בעדיפות עליונה על פני חוקי המדינה הצרפתית. בנוסף, נרשם זינוק בשיעורי ההגעה למסגדים ובאימוץ סממנים דתיים בקרב הנוער המוסלמי.
- השפעה פוליטית ותרבותית: רשתות אלו הצליחו לייצר השפעה ניכרת בקמפוסים ובקרב תנועות נוער (דרך ארגוני גג אירופיים כמו FEMYSO), תוך ניצול שיח זכויות האדם והמאבק באפליה כדי לקבע מעמד פוליטי לגיטימי בתוך הזרם המרכזי.
