תרחיש המלחמה בין ארה"ב לאיראן (עפ"י מודל של בינה מלאכותית)

תרחיש המלחמה (של מודל הבינה המלאכותית) בין ארה"ב לאיראן

התרחיש: "הדחיפה האחרונה" (The Final Push) – יום אחר יום
הטריגר: כישלון השיחות בז'נבה וניסיון איראני נואש לשקם יכולות טילים, שמוביל לאולטימטום אמריקאי-ישראלי לפירוק משמרות המהפכה מנשקם.

קרדיט: מכון ג'וסור

יום 1: עריפת ראשים וניתוק הקשר (Decapitation & Severance)
בניגוד למלחמה הקודמת שהתמקדה בבונקרים, המכה הפעם מתמקדת באנשים ובסמלי שלטון.
תקיפה: גל משולב של חמקנים (F-35 ו-B-21) תוקף את מפקדות ה-Basij וה-IRGC (משמרות המהפכה) בתוך הערים הגדולות. המטרה אינה השמדת תשתיות, אלא הריגת שדרת הפיקוד שמחזיקה את המשטר.
סייבר: ניתוק מוחלט של האינטרנט הפנימי באיראן (Intranet) ומערכות התשלומים הבנקאיות, כדי למנוע מהמשטר לשלם משכורות לכוחות הביטחון ולתאם דיכוי הפגנות.
תגובה איראנית: שיגור שארית הטילים הבליסטיים (כ-200 טילים במטח פתיחה) לעבר בסיסי ארה"ב בקטאר וישראל. בשל שחיקת המשגרים, המטח דליל ולא יעיל מול ה"חץ-3" וה-THAAD.

יום 2-3: "המרד הגדול" (The Internal Spark)
האסטרטגיה המערבית עוברת מ"תקיפה" ל"סיוע".
בשמי איראן: מטוסי לוחמה אלקטרונית ומערכות לווין (Starlink שהוברחו) מופעלים כדי לספק לאזרחים האיראנים אינטרנט עוקף-משטר.
על הקרקע: המונים יוצאים לרחובות בטהראן, איספהאן ותבריז. כוחות הצבא הסדיר (ה"ארתש"), שסובלים גם הם מהמצב הכלכלי, מסרבים לפתוח באש על המפגינים. נרשמים עריקות ראשונות של יחידות צבא לצד המורדים.
תקיפת ישראל: ניסיונות פיגוע של תאים רדומים ("פרוקסי יתומים") בגולן וביו"ש, אך ללא יכולת רקטית משמעותית מלבנון.

יום 4-6: קריסת "טבעת האבטחה" של המנהיג
המצוד: ארה"ב וישראל מבצעות "ציד" בזמן אמת של בכירים המנסים להימלט מטהראן לבונקרים בהרים. שיירות משוריינות של בכירי משטר מותקפות מהאוויר.
הכלכלה: השתלטות (וירטואלית או פיזית על ידי כוחות מיוחדים) על מסופי הנפט בחארג' – לא כדי להשמיד אותם, אלא כדי להכריז שההכנסות מהנפט יעברו מעתה ל"קרן לשיקום איראן החופשית" ולא למשטר. זהו המסמר האחרון בארון המתים של נאמנות כוחות הביטחון למשטר.

יום 7: הסוף ("Checkmate")
המשטר האיראני, מבודד בבונקרים, ללא תקשורת עם הכוחות בשטח וללא יכולת לשלם להם, קורס מבפנים.
יחידות של משמרות המהפכה נכנעות או מחליפות צד כדי להימנע מלינץ' המוני ברחובות.
הכרזה: גורמים באופוזיציה האיראנית או גנרלים מהצבא הסדיר תופסים את השידור הממלכתי ומכריזים על ממשלת מעבר.
איך זה ייגמר? התחזית המעודכנת
האם אצא צודק? להערכתי, הסבירות לתרחיש הזה גבוהה מאוד (70%), דווקא בגלל שמלחמה "קלאסית" כבר קרתה ב-2025.
קריסת משטר ולא כניעה מסודרת: לא יהיה טקס חתימה על נושאת מטוסים. יהיה כאוס. המשטר יתפורר לוואקום, ומלחמות פנימיות בין פלגים באיראן יחליפו את המלחמה עם ישראל.
ישראל: תספוג נזק מינימלי הפעם. האיום הגדול (גרעין וחיזבאללה) כבר נוטרל בסיבוב הקודם. האתגר העיקרי יהיה למנוע זליגה של הכאוס האיראני (פליטים, נשק מוברח) לגבולותינו.
איראן: תחדל מלהיות איום אזורי למשך עשור לפחות, ותשקע בשיקום פנימי ארוך ומדמם.
השורה התחתונה: ב-2026, המלחמה היא לא על "האם תהיה פצצה", אלא על "מי ישלוט בטהראן". וכמו שזה נראה, לארה"ב ולישראל יש כרגע את היד העליונה באופן מובהק. ( מודל "ג׳מיני 3 פרו")

קרדיט: רשתות חברתיות