דעה: מצרים בקו האש: האם “השלום הקר” עם ישראל הסתיים לתמיד? – חלק ב’

 

העמדה המצרית הרשמית:

*- דבקות בשלום, דחיית ניסיונות סחיטה והגנה על ריבונות

על רקע ההאשמות ההדדיות, פרסם שירות ההסברה הממלכתי המצרי הצהרה רשמית המבהירה בבירור את העמדה.

ההצהרה הגיעה בתגובה למה שדווח בכמה כלי תקשורת בינלאומיים על הנוכחות הצבאית המצרית בסיני.

ההצהרה הדגישה מספר עקרונות בסיסיים:

מטרת הנוכחות הצבאית: הרשות הסבירה כי נוכחות הכוחות המזוינים המצריים בסיני נועדה בעיקר לאבטח את גבולותיה של מצרים מפני כל האיומים על הביטחון הלאומי, כולל פעולות טרור והברחות.

לגיטימציה ותיאום: בהצהרה הודגש כי פעולות אלה מתבצעות במסגרת של לגיטימציה, המבוססת על המשפט הבינלאומי, ובהתאם לתיאום מראש עם הצדדים להסכם השלום.

 

ציות לתנאי הסכם השלום: מצרים אישרה את מחויבותה המוחלטת להמשך הסכם השלום, וציינה כי “לאורך כל ההיסטוריה שלה, היא מעולם לא הפרה אף אמנה או הסכם”.

עמדה רשמית זו מגיעה בהקשר של האשמות חוזרות ונשנות מצד ישראל לפיהן מצרים הפרה את הסדרי הביטחון. האשמות אלו מוכחשות על ידי מקורות מצריים יודעי דבר, המתארים אותן כ”האשמות” שמטרתן ליצור תירוצים ללחץ פוליטי או להצדיק את הנוכחות הישראלית בגבולות מצרים, כפי שקורה באזור מסדרון פילדלפי.

בניתוח רחב יותר, מומחים סבורים כי מצרים רואה באמנה כלי גמיש המסוגל להסתגל לשינויים ביטחוניים. בעשורים האחרונים התחדשו ההבנות בין שני הצדדים המאפשרות להתאים את הוראות הביטחון בסיני למציאות המשתנה מבלי לפגוע במהות האמנה, במיוחד בהתמודדות עם טרור חוצה גבולות.

 

דחיית עקירה והדגשת פתרון שתי המדינות

בהתפתחות קשורה, ובלב המשבר הנוכחי, מצרים חוזרת על דחייתה המוחלטת של כל ניסיון להרחיב את הפעילות הצבאית בעזה או לעקור פלסטינים מאדמותיהם.

עמדה זו נחשבת ל”קו האדום” של מצרים, שכן קהיר רואה בתוכנית כזו איום קיומי על הביטחון הלאומי והכרזת מלחמה, הנושאת סיכונים הומניטריים ופוליטיים חמורים.

במקום זאת, מצרים נותרה תומכת מרכזית בפתרון הפוליטי, ומאשרת מחדש את תמיכתה בזכותו של העם הפלסטיני להקים את מדינתו העצמאית בהתאם לפתרון שתי המדינות, המבוסס על גבולות ה-4 ביוני 1967, כאשר מזרח ירושלים היא בירתה.

עמדה זו עולה בקנה אחד עם מסלול דיפלומטי בינלאומי רחב יותר, שבו פתרון שתי המדינות זכה לתמיכה גוברת מצד מדינות רבות, כולל מדינות אירופאיות שהכירו לאחרונה במדינת פלסטין.

 

סיכום עמדה אסטרטגית

ההצהרה הרשמית והעמדות הפוליטיות המצריות מדגימות גישה ברורה המבוססת על שני עמודי תווך עיקריים:

העמוד הראשון: מצרים, המגינה בנחישות על ריבונותה וביטחון לאומי, דבקה בזכותה להגן על גבולותיה ולאבטח את שטחיה, תוך הדגשה כי פעולותיה מתבצעות במסגרת המסגרות המשפטיות והתיאום המוסכמות.

העמוד השני: התעקשות על שלום צודק, על ידי דבקות בהסכם השלום כמסגרת ליציבות, דחיית מדיניות עקירה וקריאה מתמשכת לפתרון צודק לסוגיה הפלסטינית באמצעות הקמת מדינה פלסטינית עצמאית.

עמדה זו משלבת פרגמטיזם בהתמודדות עם הסדרי הביטחון הקיימים ועקרוניות בהגנה על זכויות לאומיות ואתניות.

 

נושא עקירת העזתים לסיני: הקו האדום הבלתי ניתן לעצירה של מצרים

הסוגיה הפלסטינית והלחץ הישראלי לעקור את תושבי עזה לסיני מהווים את האיום הישיר ביותר על הביטחון הלאומי המצרי. קהיר דוחה זאת מכל וכל ורואה בכך פגיעה בריבונות.

דחייה מוחלטת של המצרים והעלאת רמת הכוננות:

 

מצרים רואה בכל דיבור על עקירת פלסטינים לסיני “הכרזת מלחמה” ואיום על הביטחון הלאומי המצרי.

 

ההנהגה הפוליטית המצרית הדגישה להוטה להדגיש את דחייתה המוחלטת של הרחבת הפעולות הצבאיות בעזה ועקירת הפלסטינים מאדמותיהם בכל הפורומים.

 

עמדה זו אינה מונעת רק משיקולים פוליטיים, אלא גם מחששות משינוי דמוגרפי, אשר יעמיד אותה במצב ביטחוני והומניטרי קשה בגבולה המזרחי, שם סוגיית הפליטים הופכת למשבר קבוע.

 

סיני כקלף לחץ במשחק גדול יותר:

ניתוחים מזהירים מפני תוכנית רחבה יותר המכונה “סיני למען מים”.

לפי קריאה זו, הכישלון באישור תוכנית העקירה הניע גורמים בינלאומיים ואזוריים להשתמש בסוגיית סכר הרנסנס הגדול של אתיופיה כקלף לחץ חדש כדי לסחוט את מצרים ולאלץ אותה לעשות ויתורים ריבוניים הקשורים לסיני או לעמדותיה האזוריות האחרות.

זה מוסיף ממד מורכב יותר למשבר, המקשר בין שתי סוגיות חיוניות לביטחון הלאומי המצרי.

מובילים את התנועה הבינלאומית: כיצד יכולה מצרים להשיב לעצמה את תפקידה המרכזי בסוגיה הפלסטינית?

מצרים התפתחה כשחקן מרכזי בגיוס דעת הקהל והתמיכה הבינלאומית בעניין הפלסטיני, ותורמת לשינוי דיפלומטי משמעותי שמפעיל לחץ על הדיפלומטיה הישראלית.

קרדיט: כימית אלעט’מי – בלוג “כימית הגדול”