מצרים וישראל: עסקה גדולה יותר מכלכלה- חלק א’

לאחר שנתיים של עיכובים, מצרים מתכוננת לסכם את הסכם הגז שנחתם עם ישראל תוך ימים ספורים.

העסקה שנחתמה באוגוסט אינה רק הסכם מסחרי.

זהו סיפורו של שינוי אסטרטגי שמשרטט מחדש את מפת האנרגיה של האזור. הוא מציב את קהיר בלב משוואת הנזלת וייצוא הגז לאירופה ולאסיה, ומעניק לישראל מעמד מוביל כספקית מרכזית במרוץ שבו אינטרסים כלכליים וחישובים גיאופוליטיים שזורים זה בזה, כאשר אירופה מחפשת בקדחתנות אחר חלופות לגז רוסי.

בכל קיץ קהיר צוללת אל תוך חושך.

הפסקות חשמל נרחבות חושפות את שבריריותה של מערכת האנרגיה המקומית. עם לחצים כלכליים גוברים ועליית מחירי יבוא הגז משווקים עולמיים, מצרים מצאה ששדות ישראליים הם אופציה מעשית ומהירה לענות על צרכיה, תוך מינוף התשתית המתקדמת שלה באידקו ובדמיאטה כדי להנזיל גז ולייצא אותו מחדש לשווקים האירופיים והאסייתיים.

העסקה נועדה “לשלש או לרבע את כמות הגז הטבעי הנוזלי שמצרים מייבאת משדות ישראליים”, אמרה לרשת אלחורה מרים והבה, אנליסטית מחקר בקרן להגנת הדמוקרטיות המתמחה בענייני ישראל.

הסכם הגז בין מצרים לישראל חופף לאינטרסים ההדדיים מבחינה אזורית ובינלאומית.

עבור קהיר, משבר החשמל והחמרה בתנאים הכלכליים, מאינפלציה גוברת ועד פיחות בערכו של המטבע, הניעו את הממשלה לחפש מקורות אנרגיה יציבים ובמחיר סביר.

ההסכם מבטיח שמצרים תקבל כמויות גז מספיקות כדי לשמור על יציבות רשת החשמל שלה ולחזק את מעמדה כגורם מרכזי לייצוא גז טבעי נוזלי (LNG).

מבחינה אזורית, שיתוף פעולה זה משקף לוח שחמט אנרגטי רחב יותר, כאשר מעצמות אזוריות, מטורקיה ועד קטאר ואיחוד האמירויות הערביות, מתחרות על ביסוס מעמדן ברשת האנרגיה המתפתחת של מזרח הים התיכון ומשקיעות בתשתית ההגדלה שלה.

מבחינה עולמית, עסקה זו היא חלק ממאמציה הדחופים של אירופה לגוון את מקורות הגז שלה הרחק מגז רוסי בעקבות המלחמה באוקראינה.

למרות שאספקת הגז ממזרח הים התיכון לא הייתה מסוגלת להתחרות בכמויות הגז הרוסיות לפני 2022, היא מספקת לאירופה רשת ביטחון חיונית לגיוון ומעידה בבירור על כך שאזור זה הפך לשחקן מרכזי בעתיד ביטחון האנרגיה העולמי.

 

שחקן מרכזי

בעשור האחרון, ישראל הפכה ממדינה דלה במשאבים ותלויה ביבוא לשחקנית מרכזית בשוק האנרגיה.

גילוי שדה תמר בשנת 2009, ולאחר מכן גילוי לווייתן בשנת 2010, שינו לחלוטין את משוואת האנרגיה של ישראל.

כיום, יותר מ-90% מתפוקת לוויתן מגיעה למצרים ולירדן, מה שהופך את קהיר לשער הכניסה הראשי לייצוא גז ישראלי.

והבה מצביע על ההיתכנות הכלכלית של ההסכם, שכן מצרים מחזיקה במפעלי הנזלת הגז אידקו ודמיאטה, המתקנים היחידים במזרח הים התיכון המסוגלים להמיר גז לגז טבעי נוזלי (LNG) ולייצא אותו מחדש לאירופה ולאסיה.

מומחה הנפט והאנרגיה הבינלאומי ממדוח סלמה הסביר לרשת אלחורה כי בניית צינור ישיר משדות ישראליים לאירופה תעלה יותר מטריליון דולר, “לכן הפתרון ההגיוני היה לשתף פעולה עם מצרים, שיש לה את התשתית הקיימת”.

מצרים נכנסה למשחק בגדול עם גילוי שדה זוהר בשנת 2015, שהגדיל את התפוקה שלו ביותר מ-40% בשנתיים. עם זאת, למרות תגלית זוהר, מצרים סבלה מגירעון אנרגטי הולך וגדל בשנים האחרונות. הצריכה המקומית עלתה במהירות, בעוד שהייצור ירד.

הפסקות חשמל בקיץ 2023 אילצו את ממשלת מצרים לקבל החלטה שנראתה בלתי אפשרית לפני שנים: להסתמך על גז ישראלי.

המומחה המצרי רמדאן אבו אל-אלה טוען כי למסוף אדקו המצרי קיבולת יומית של כ-38.23 מיליון מטר מעוקב, בעוד שלמסוף דמיאטה קיבולת יומית של 21.24 מיליון מטר מעוקב. כתוצאה מכך, מצרים מסוגלת לייצא כ-56.63 מיליון מטר מעוקב מדי יום, אך הדבר מותנה באספקת גז ​​יציבה.

בשנת 2022, הכנסות הגז הישראליות הגיעו ל-2.5 מיליארד דולר, והן צפויות לעלות על 5 מיליארד דולר עד 2030. אך קפיצת מדרגה זו כרוכה בסיכונים.

 

בכיוון ההפוך

לפני יותר מעשור וחצי, צינור הגז בין מצרים לישראל החל לכתוב פרק ​​חדש בהיסטוריה של היחסים בין שתי המדינות. זה התחיל עם צינור אלעריש-אשקלון, שנפתח בשנת 2008 והשתרע לאורך של כ-90 קילומטרים מתחת לים התיכון. המטרה באותה תקופה הייתה ברורה: לייצא גז מצרי לישראל במסגרת תנאי ההסכם משנת 2005. הצינור תוכנן לטפל בכ-7 מיליארד מטרים מעוקבים של גז מדי שנה.

אבל עורק אספקה חיוני זה לא החזיק מעמד זמן רב. עם הטלטלה של 2011, הוא הפך למטרה תכופה של התקפות בסיני ופוצץ יותר מ-15 פעמים, מה שהוביל להפסקת השאיבה ולקריסת ההסכם.

ג’ית’ אל-עמרי, מומחה ליחסי ערב-ישראל במכון וושינגטון למדיניות המזרח הקרוב, אמר לרשת אלחורה כי התקפות אלו היו סיבה ישירה להפסקת יצוא הגז המצרי לישראל לאחר 2011. בעוד שפגיעות ביטחונית זו הופכת את שיתוף הפעולה בין קהיר לתל אביב לצורך אסטרטגי, היא גם מקור מתמיד לדאגה.

עם זאת, המשוואה התהפכה מאוחר יותר. לאחר גילוי שדות הגז העצומים תמר ולוויתן, מה שגרם לישראל להיות בעודף גז, בעוד מצרים חיפשה פתרונות למשבר האנרגיה שלה. אותו צינור חזר לשירות, אך הפעם בכיוון ההפוך: גז ישראלי החל לזרום למצרים דרך עריש ואשקלון החל מינואר 2020.

קו צינורות ימי זה לא הוגבל לכך. במקום זאת, הוא נתמך על ידי קו קרקעי נוסף דרך מעבר הגבול ניצנה, המחבר את רשתות הגז משני הצדדים, ושימש כקו גיבוי המפחית סיכונים במקרה של תקלה בקו הימי.

סלמה טוען כי צינורות אלה, בעודם מהווים גלגל הצלה לשני הצדדים, מאפשרים למצרים להשיג גז ישראלי ולהנזילו מחדש במפעלי אידקו ודמיאטה לייצוא לאירופה, תוך שהם מספקים לישראל שוק בטוח להפקתו. יחד עם זאת, רשת זו נותרה שברירית לנוכח כל מתח פוליטי או ביטחוני, כפי שהוכיחו האירועים בסיני בעבר.

קרדיט: רנדה ג’באי –  אלחורה   קרדיט לתמונות: אלחורה-AI