בין “נעשה” ל”נשמע” כמאפיין של היהדות – קצרצר לפרשת “משפטים”

קצרצר לפרשת משפטים – אמר ר’ יונתן   –   בין “נעשה” ל”נשמע” כמאפיין של היהדות

ההכרזה המפורסמת “נעשה ונשמע” מופיעה בפרשת השבוע שלנו לקראת סופה.

איך להבין אותה, ובפרט מה פירוש הפועל “נשמע”?

מבין הפירושים השונים שהוצעו לפועל בפסוקנו, הרב זקס מאמץ את פירושו של ר’ יצחק עראמה (“עקדת יצחק”), ש”נשמע” = נבין.

בהקשר מופיעות שלוש הצהרות של הסכמת העם לקבל את דבר ה’, אך זו שלנו חריגה בשתי נקודות: רק בה מופיע ההיגד השלם “נעשה ונשמע”, בעוד שבשתיים האחרות – רק “נעשה”; ורק בה לא נאמר שהעם דיבר פה אחד (“יחדו” או “קול אחד”).

הרב מקשר את שני ההבדלים: כאשר מדובר על “נעשה”, על קיום המצוות – עם ישראל הוא אחד, יש הלכה מחייבת (תוך הבדלים בין עדות בפרטי ההלכה או במנהגים), יסודות ההלכה מוסכמים, וכך עם ישראל היה מאוחד לאורך הדורות.

היהדות היא בראש ובראשונה חוק, מה עלינו לעשות. לעומת זאת, בתחום ה”נשמע”-ההבנה, האמונה, איננו חייבים להיות אחידים.

יש ביהדות מרחב גדול של דעות שונות. הרב מסיים באמונתו “שהמעשה מאחד אותנו, ומותיר לנו מרחב למצוא איש איש את דרכו לאמונה”.
(ראו: הרב י’ זקס, שיג ושיח, א, עמ’ 221-218; אני מאמין, עמ’ 80-77.)
בברכת שבת שלום ובשורות טובות,           

קרדיט: הפרופסור (אמריטוס) עמוס פריש – לשעבר ראש החוג לתנ”ך באוניברסיטת בר אילן

קרדיט לתמונות: הקול היהודי