שגרה וקריאות לאחדות בצל החשש בלבנון ממלחמה
החשש ממלחמה
לפני שבועיים כתבתי לכם שהלבנונים וגם חיזבאללה בלחץ, ומאז הלחץ בו נמצאים הלבנונים רק התגבר, ונראה שבסוף השבוע הגיע לשיאים חדשים, והיה ניתן לראות התגברות משמעותית בנטישה של דרום לבנון לשכונות שיעיות בבירות.
אפשר להניח שהשיעים ידעו שהם צריכים להתרחק ממקומות אותם ישראל עלולה לתקוף, במידה וחיזבאללה יתקוף תקיפה חריגה “מסתם” תקיפות “רגילות” על צפון ישראל, שמדינת ישראל מאפשרת לארגון הטרור השיעי להפוך “לשגרע” כבר מעל עשרה חודשים.
וניתן לשער שחלק מאותם שיעים שברחו מבתיהם ביממות האחרונות, לא הופתעו מתקיפת המנע של צה”ל הבוקר, ובטח שלא מהרי הנרחב של חיזבאללה, שעליו נאמר ע”י שופרות התעמולה של ארגון הפשע והטרור: “הסתיים בהצלחה מלאה, השלב הראשון בנקמה”.
היום אספר לכם מעט ממה שאפשר לראות היום בלבנון, לאחר סבב ירי ישראלי וירי חיזבאללה, שכפי הנראה אולי פחות יימצא לו מקום בדיווחים, הכתבות, התחזיות והפרשנויות של מחזיקי תעודת עיתונאי, מומחים, בכירים ולשעברים למיניהם.
כמו בתקופה האחרונה, גם הבוקר עלו בתקשורת הלבנונית כתבות על החשש ממלחמה כוללת עם ישראל, והיו מי שקראו / ביקשו / התחננו מחיזבאללה שלא לדרדר את המצב ולגרור את לבנון למלחמה שתחריב את המדינה.
כתבות אלה התווספו לכתבות מסוף השבוע, שעלו לאחר התקיפה הישראלית האחרונה על מחסני האמל”ח בבקעת הלבנון, בהם עדויות של תושבי האזור שסיפרו על שהאש, הפיצוצים של האמל”ח ורקטות שעפו להם מעל הראש במשך ארבע שעות, והפחד מפגיעת הרקטות שעפו מהמחסנים שהופצצו, למרות הכחשות חיזבאללה שהופצצו אתרים אזרחיים תמימים.
בכתבות אלה הובע החשש מהרחבת התקיפות הישראליות על מחסני הנשק גם לאזורים נוספים בלבנון, כגון במחוז כסרוואן-ג’בייל, והיו מי שהזכירו את האפשרות שישראל תתקוף גם בנפות ג’בייל וכסרוואן שמרבית תושביהן הם נוצרים, כדי לנסות לסכסך בין הנוצרים לשיעים בלבנון, ובהם היו גם מי שהזכירו את רצח הילדים במג’דל שמס, וטענו שזו לא הייתה תקיפה של חיזבאללה, אלא מזימה ישראלית לסכסך בין הדרוזים לשיעים.
כל העיתונים הזכירו כמובן את הזימון לישיבה דחופה של ועדת החירום של השרים בממשלת לבנון, שכינס הבוקר ב 10:30 נג’יב מיקאתי, ראש ממשלת לבנון, במעונו הרשמי בבירות, בה דנו השרים, ובכירי רשויות במצב והמוכנות ליישום תוכניות החירום, וכמובן בדרישה שידידי לבנון צריכים לעצור את התוקפנות הישראלית.
קרדיט: רשתות חברתיות – אלגזירה
שגרה לבנונית – מאבקים עדתיים לצד ניסיון להמשך שגרת החיים
אפשר ללמוד על הלחץ הלבנוני גם מזווית אחרת, בדבריו של האדי חובייש ( هادي حبيش = Hadi Hobeich) לשעבר חבר בפרלמנט הלבנוני, מטעם מפלגת זרם העתיד (تيار المستقبل = Future Movement) מפלגתו של סעד חרירי, ראש ממשלת לבנון לשעבר, שאמר שצריך להפעיל מחדש את שדה התעופה ע”ש רנה מעווד (נשיא לבנון שנרצח לאחר 17 יום בתפקיד) בקליעאט (القليعات = Qoleiat) שבמחוז עכאר, ושזה חיוני ללבנון לאור האיומים של ישראל לפגוע בשדה התעופה בבירות, והוסיף שהפעלת שדה התעופה הצפוני (כ 6 ק”מ מגבול סוריה) לא באה להיות חלופה לשדה התעופה בבירות, אלא רק להשלימו, והשכיר שהוא ומפלגתו אומרים את הדברים האלה כבר שנים, וסיים את דבריו בבדיחה הלבנונית הקבועה: “נמשכים המאמצים עם כל המפלגות להשיג את בחירתו של נשיא הרפובליקה ולתפקוד סדיר של המוסדות החוקתיים”.
אציין ששדה התעופה בקליעאט מוגדר כשדה תעופה צבאי, הופצץ ע”י ישראל במלחמת לבנון השנייה ב 2006, ואזכיר שבשנת 2010 רשות התעופה הלבנונית החליטה להכשיר את שדה התעופה לפעילות יבוא וייצוא מטענים, ואזכיר גם את החלטת ממשלת לבנון מ 2012 , להסב את שדה התעופה מצבאי לאזרחי, אבל כמובן שההחלטות לא בוצעו, ואוסיף גם שלכולם בלבנון “ברור” שחובייש לא אמר את הדברים רק כי הוא היה נציג מפלגתו ממחוז עכאר, ושהוא גר כ 25 ק”מ משדה התעופה המדובר.
הלחץ והחשש לא רק ממלחמה אלא גם ממלחמת אזרחים, מוביל גם לקריאות לאחדות, כמו זו של בשארה א-ראעי, הפטריאך המרוני, שאמר בדרשת יום ראשון הבוקר, שהחברה הלבנונית זקוקה לפיוס, ושמלחמת “האינטרסים האישיים” מסוכנת יותר ממלחמה מזוינת”
אבל למרות הלחץ הלבנוני והבריחה מהאזורים השיעים, לא כולם מבטלים את הפעילויות המתוכננות בעקבות החשש למלחמה, וכך לדוגמה מרוץ חצי המרתון של “מועדון הספורט עלית” התקיים כמתוכנן ויצא הבוקר מחניון כחמישה ק”מ במעלה הכביש מהעיירה הנוצרית כפרדיביאן (كفرذبيان = Kfardebian). כדי לשמור על בטחון הרצים, המשטרה חסמה בין 6 ל 9 בבוקר, קטע של עשרה ק”מ מנקודת היציאה בכביש ההררי לכיוון מזרח.
ויש גם שגרה לבנונית מסוג אחר, שבה יש סכסוכים אלימים בין קבוצות של פליטים ומהגרים סורים בלבנון, ובינם לבין הלבנונים, והאלימות של סורים בלבנון, הביא להכרזת עוצר – איסור שהייה במרחב הציבורי, של סורים שגרים בכפרים ועיירות נוצריות בלבנון, כמו המקרה בו 20 סורים תקפו בסוף השבוע, אזרח לבנוני בעיירה פייטרון (فيطرون = Faitroun) בהר הלבנון.
ויש את שגרת הברחת מוצרים חקלאיים מסוריה ללבנון, דבר שמטריד את החקלאים הלבנונים שמפעילים לחץ על עבאס אל-חאג’ חסן (عباس الحاج حسن = Abbas Al Haj Hassan) שר החקלאות (שיעי חבר תנועת אמל), שיצא בסופ”ש בהכרזה מרגשת שהוא אישית “עוקב מקרוב” אחר נושא הברחות בעלי חיים, פירות וירקות, ושהוא ניהל “מגעים נרחבים” עם משרד הפנים ורשויות המכס ורשויות אחרות לצורך “ביצוע הפעולות הנדרשות והיעילות להידוק הפיקוח על נקודות הגבול” ועוד קשקושים אחרים, שכולם יודעים שהם חסרי כיסוי ושאף אחד לא באמת יעשה משהו נגד המבריחים, וכולם יודעים מי אלה שבאמת שולטים על כל מה שנכנס ויוצא במעברי הגבול הרשמיים והלא חוקיים בין סוריה ולבנון…
ויש את השגרע של הבדיחה העצובה שנקראת UNIFIL, שבהגדרתו הוא אמור להיות כוח צבאי של האום שמטרתו “שמירת שלום”, ששוב סיפר את הבדיחה העצובה: “קורא לכולם להפסיק את האש ולהימנע מהסלמה נוספת” וגם שוב קרא “ליישם את החלטה 1701”. לצערי זה כבר מזמן לא מצחיק, רק עצוב.
לסיום אומר שצריך להיות ערים לכך שלצד החשש ממלחמה, יש בלבנון וויכוח ער וטענות רבות נגד חיזבאללה מצד גורמים רבים מכל העדות (כולל שיעים) וכולם מנסים הרוויח רווח פוליטי מהמצב, וכל זה מתנהל לצד שגרה לבנונית הזויה של אנשים המנסים לחיות את חייהם במדינה מפורקת שנהרסה ע”י חיזבאללה בשליחות המשטר האיראני.
קרדיט: ערוץ הטלגרם מבט למזרח התיכון קרדיט לתמונות: רשתות חברתיות