מיירט הלייזר לעומת “נשק המיקרוגל”, מה עדיף? תגובה למאמר מומחה ב-INSS

מיירט הלייזר לעומת “נשק המיקרוגל”, מה עדיף? תגובה לכתבה שפורסמה באתר המכון ללימודים אסטרטגים בישראל – INSS: 

ראשית יש מקום לשתי סוגי המערכות וגם לעוד, ככל שיהיו יותר מערכות ליירוט האיומים האוויריים מצב הביטחון האישי והלאומי שלנו יהיה טוב יותר.

שתי השיטות מבוססות על העברת אנרגיה ישירה שתפקידה ליירט מבעוד מועד סיכון אווירי.

טילים ופגזים מיירטים באמצעות העברת אנרגיה עקיפה, פיצוץ קרוב או פגיעה פיזית של הטיל המיירט באיום האווירי.

זו דרך יקרה ולא יעילה והיום לאחר מאבק של שנים רבות המקצוענים מכירים בכך.

הבעיה בנשק המיקרוגל היא שהאנרגיה שלו מבוזרת מאוד ולכן חלשה מאוד ולכן אינה יכולה להבקיע את דרכה ממעטפת המתכת של הטיל או הפצצה או הפגז לראש הנפץ ושם לפוצץ את הטיל או את הפצצה או את הפגז או את הכטב”ם המתאבד.

לכן נשק המיקרוגל נועד לטפל רק ברכיבים האלקטרוניים הרגישים לקרינה אלקטרומגנטית, לשבש את פעילותם .

כאן יש לנו שתי בעיות:

1, בחלק מהסיכונים כמו בפצמ”רים ובפגזי הארטילריה אין בכלל רכיבים אלקטרוניים. אז כאן המיקרוגל חסר תועלת.

2, ניתן להגן על הרכיבים האלקטרוניים בטילים ובכטב”מים נגד קרינה חיצונית וזה מה שהיצרנים של האמל”ח יעשו.

מסקנה:

אין תחליף פיסיקלי ליירוט באמצעות תותחי לייזר רבי עוצמה, לצערי גם לא טילים נגד טילים שהם מיועדים לשימוש חד פעמי ועלותם גדולה פי 10 עד פי 100 מעלות האיומים אותם הם חייבים ליירט.

קרדיט: האנליסט אלי בר און – מתמחה בכלכלה, טכנולוגיה של אמל”ח כטילים מדויקים ולייזרים רבי עוצמה, ראש צוות הגנה אקטיבית ואש מנגד של המכון לטרור של אוניברסיטת רייכמן ובחקר ביצועים.     קרדיט לתמונות: רשתות חברתיות