עוד על התנהלות המשטר ומה שמטריד את האיראנים

הפעם אספר לכם בחצי מילה על ראפר שנידון למוות, המשך פעילות אלימה לאכיפת חוקי החיג’אב, חסימת דלתות בית חולים, התאבדות רופאים, וחשש ממחסור במים, מגורמים לכעס ותסיסה נגד המשטר.

ברשתות האיראניות החלו לתהות האם כמו בשנה שעברה, גם השנה נראה את המשטר מנתק את אספקת המים לאהוואז וערים נוספות במחוז ח’וזסתאן, והדאגה לאספקת מי שתייה לבתי האיראנים גוברת לאור המפלסים הנמוכים של מאגרי המים, הירידה במי התהום והסטת אספקת המים ממחוזות פחות נחשבים בעיני המשטר, למחוזות היותר חשובים בעיני המולות.

אבל עד שהמחסור במים יתחיל להעיק (וכרגיל לגרום לקבלת החלטות מחפירות ומקוממות של המשטר) יש את שאר עוולות המשטר שמרגיזות את האיראנים ומוציאות אותם למחות ברשתות וברחוב.

בשבוע שעבר, ב 24 באפריל, בית המשפט של הרפובליקה האסלאמית של איראן, דן למוות את טומאג’ סאלחי (توماج صالحی = Toomaj Salehi) זמר היפ הופ איראני, שברוב חוצפתו העז לשיר שירי מחאה ואפילו על המחאה החברתית ועוולות המשטר,כולל בזמן מחאת החופש והדרישה לשינוי המשטר, שהחלה לאחר רצח מהסא אמיני בידי בריוני המשטר, וכל זאת, עוד לאחר שכבר נעצר ונכלא בעבר, והגדיל לעשות ופרסם סרטון בו סיפר על העינויים שעבר במשך כ 7 חודשים בכלא.

גזר דין המוות ניתן בגין הרשעתו באשמת “ניהול מלחמה נגד אלוהים” ו”שחיתות עלי אדמות” (על סעיפים אלה כבר כתבתי בעבר בערוץ), וכמו במקרים אחרים של גזרי דין מוות כאלה, כולל של אמנים וזמרים נוספים, ורבים אחרים מבין עצורי המחאות באיראן, מפלס הכעס והתסיסה נגד המשטר עלו והרשתות האיראניות התמלאו במחאות וביקורת חריפה נגד המשטר, שגלשו גם למחאות והפגנות ברחובות.

אציין שגם אביה של מהסא אמיני הצטרף למוחים ופרסם קריאה שבה אמר: “טומאג’ הוא הלב של כולם, אל תוציאו אותו להורג”. יש גם סטודנטים למוזיקה שהכריזו על שביתת שבת ושביתת רעב במחאה בגלל גזר הדין ודרשו לבטלו, וחלקם לקחו סיכון משמעותי לחייהם שלהם, כי פרסמו ברשתות את פניהם. המחאה הנרחבת גלשה מהרשתות לרחובות, ורואים לדוגמה צעירות איראניות מנגנות שירים של טומאג’ בזמן נסיעה ברכבת התחתית, ומחאת גמלאים באהוואז שהפכה למחאה נגד גזר הדין ודרישה לשחרור טומאג’.

ובינתיים משטרת המוסר מאנשי משמרות המהפכה על מדים ועל אזרחי ממשיכים בהשתוללות בריונית בניסיון לאכוף את חוקי החיג’אב, ועוד סרטונים על מעצרים אלימים והתנגדות אמיצה של נשים מכל הגילים, של אימהות של צעירות שנעצרות, ושל האיראנים שנמאס להם ממשיכים לעלות לרשתות.

ברשתות האיראניות מתחוללת היום סערה חדשה, שמדברת על בריוני המשטר שפשטו על בית החולים מוהב מהר (محب مهر = Moheb Mehr) בטהראן וסגרו – אטמו את שעריו, על אנשי הצוות ועל החולים והמבקרים ששהו בתוך בית החולים, רק כי במקום נראו מספר נשים ללא חיג’אב לראשן ו/או שהחיג’אב לא היה מונח כראוי…

לאחר שמפלס הכעס ברשתות עלה, יצאו דוברי משטרת טהרן בהודעה שבכלל זה היה הצוות הרפואי שהתקשר למשטרה וביקש שיגיעו לבית החולים, וזה קרה היות ויש דלת משותפת לבית חולים מוהב מהר ובית החולים הצמוד, חשמינג’אד (هاشمی نژاد = Hashemi Nezhad) ולשני בתי החולים יש מחלוקות משפטיות לגבי הדלת שנאטמה על ידי בתי החולים עצמם, וכן הודגש בהודעה שלכל בית חולים יש כמובן דלת כניסה נפרדת לכניסת הקהל.

אציין שמדובר במתחם גדול בו נמצאים מספר בתי חולים ומוסדות רפואיים, ושאכן יש חיבור בין בניין בית החולים מוהב מהר לבניין בו נמצא ביה”ח חשמינג’אד.

הודעת המשטרה לא הרגיעה את הכעס ברשתות, והאיראנים מזכירים את הנתונים המבהילים שרופאים רבים בורחים – מהגרים מאיראן בגלל שעות העבודה הארוכות (כולל משמרות של 30 וגם 72 שעות) שלצידן שכר נמוך שלא מספיק לקיים את משפחתם, שגורם לרופאים רבים (שנאסר עליהם לעבוד ברפואה באופן פרטי מחוץ למערכת הרפואית) למצוא עבודה נוספת כדי שיוכלו לסגור את החודש.

אציין שבסקר מינואר השנה, עולה ש 50% מהרופאים שענו לסקר, שוקלים להגר מאיראן, ושליש מהם אמרו שהם מוכנים אפילו שלא לעבוד במקצועות הרפואה בהם התמחו.

וכן מזכירים הגולשים האיראנים, שהמשבר לא רק נגמר עם הרופאים שמהגרים, אלא שיש עלייה מדאיגה בהתאבדויות של צעירים וצעירות שסיימו את לימודי הרפואה ושל רופאים מתמחים בשנות השלושים לחייהם, ומזכירים שלפי נתונים שפורסמו לא מזמן (ינואר עד מרץ השנה) כרבע מהרופאים המתמחים באיראן סובלים מדיכאון חמור, וחלקם שוקלים להתאבד.

אציין שהבעיה קיימת זה שנים ולא רק אצל המתמחים, אלא גם רופאים מומחים, ואחיות, ושגל השיח הנוכחי בנושא התעורר בעקבות התאבדותה של פרופסורית לראומטולוגיה באוניברסיטת טהראן, כן אציין שגורמים רשמיים באיראן מזהירים מפני עלייה בשיעור ההתאבדויות בקרב אנשי צוותי הרפואה.

קרדיט: ערוץ הטלגרם מבט למזרח התיכון    קרדיט לתמונות: רשתות חברתיות