עם סיום מבצע “מגן וחץ” בעזה: מי ניצח? והאם זה הזמן לסיכומים?

כלי התקשורת והרשתות החברתיות בישראל ובשכונה המזרח תיכונית מלאים בדברי פרשנות ובסיכומים לסבב – מבצע “מגן וחץ”.

מצד אחד תוכלו לראות בפרשנויות והסיכומים השונים שמחבלי גא”פ ותומכיהם הפלסטינים והאחרים, חוגגים “ניצחון”, ומצד שני תוכלו לראות שישראל יצאה שידה על העליונה בסבב–מבצע המדובר.

גם על הפסקת האש תוכלו לראות הסברים ופירושים שונים שאומרים דברים הפוכים, מצד אחד לא נאמר בנוסח המצרי להסכם שפורסם בתקשורת וברשתות החברתיות, שמחבלי גא”פ מתחייבים להפסיק לירות על אזרחי ישראל, אלא רק אמירה כללית ששני הצדדים הסכימו על “הפסקת הפגיעה באזרחים” ומצד שני שישראל למעשה לא התחייבה להפסיק לחסל מחבלים בין אם מדובר בסיכולים ממוקדים של בכירים או של מחבלים מהדרג הזוטר שביצעו או עומדים לבצע ירי על ישראל, למרות שנכתב בטקסט המדובר ששני הצדדים מסכימים על הפסקת “פגיעה מכוונת ביחידים”

מהרצועה יצאו תמונות וסרטונים של “תהלוכות ניצחון” ולהם נוספו הקריקטורות וסרטוני “הניצחון” הבלתי נמנעים שהראו לכל מי שמוכן להשתכנע את הישגי הניצחון, וכמובן אי אפשר בלי קשקשת של דברי רהב מפי מחבלי גא”פ וארגונים שונים ומפי גורמים במשטר האיראני, “שהניצחון” הפלסטיני בסבב–מבצע האחרון, הוא עוד הוכחה לחולשת ישראל ושהנה ממש עוד מעט, אולי בסבב הבא, “ההתנגדות” תצליח לנצח ולהשמיד את ישראל, וכמובן לשחרר את אל-אקצה וירושלים.

אזכיר שגם אם מחבלי גא”פ וחלאות אחרים חוגגים “ניצחון” אין זה אומר שכך הם פני הדברים, ויש הבדל בין הצגת הדברים של מכונות התעמולה הפלסטיניות / האיראניות ושל תומכיהם, לבין תמונת המציאות בשטח. וגם אם יצאו המחבלים בליל אמש לתהלוכות “ניצחון” אזכיר כי הם זחלו מוכים וחבולים אל עבר הפסקת האש, כשהם מתחננים להפסקת החיסולים והריסת בתיהם.

ואוסיף שהפעם המחבלים לא זכו אפילו לניצחון תודעתי בדעת הקהל בעולם, למרות כל התמונות המוקפדות של ילדים על הריסות בתים, ותמונות ילדים שנהרגו (חלקם מרקטות של המחבלים עצמם).

מטבע הדברים, מאולפני כלי התקשורת ומעל דפי העיתונים הישראליים (חוץ מעיתון אחד) עולה תמונה שונה, של ניצחון ישראלי, המסכמת את הסבב–מבצע בדרך שונה, ולצד המספרים שמדברים בעד עצמם, הפרשנים, הכתבים, נציגי צה”ל, פוליטיקאים שאומרים דברים בשם הממשלה או בשם עצמם, לשעברים ומומחים שונים, כולם מדברים כל אחד לפי דעותיו ונטייתו הפוליטית.

שאלו אותי מה אני אומר על הסבב–מבצע האחרון, אבל תרשו לי שלא להשתתף בחגיגת הפרשנויות והסיכומים, ולהציע שנחכה מעט עם הסיכומים.

אזכיר שמחר, ה 15 במאי, התאריך בו הפלסטינים מציינים את יום הנכבה, עלול להיות יום נפיץ, ושאירועי ציון יום הנקבה עלולים לגרום להתלקחות של סבב חדש, שיהיה למעשה המשכו של הסבב שאך הסתיים (אזכיר שכבר מאז יום העצמאות יש אירועים שונים בארץ ובעולם לציון יום הנכבה, אך ליום עצמו יש סמליות שעלולה לשלהב יצרים אף יותר מהרגיל).

באותה נשימה אומר שכדאי להמתין עם הסיכומים עד לאחר חגיגות יום ירושלים ומצעד הדגלים, ולהזכיר שבכל שנה, גם השנה ארגוני המחבלים הפלסטינים מאיימים על ישראל שלא לחגוג בבירתה את יום ירושלים, ומאיימים שאם יתקיים מצעד הדגלים המסורתי, אז הם יפתחו את שערי הגיהינום של פיגועים וגשם של רקטות על אזרחי ישראל.

כמובן שפוטנציאל הנפיצות של יום ירושלים, ושל החוצפה הישראלית של ממשלות ישראל שמסרבות להיכנע לתכתיבי ארגוני טרור, למה שמותר או אסור לישראל לעשות בבירתה, המשולבים בתפיסת העולם של מנהיגי ארגון טרור זה או אחר, שלא מוכנים לקבל את עצם קיומה של מדינת ישראל ואת נוכחותם של יהודים בישראל, ויחשבו שהם יוכלו לגרום להשמדת ישראל אם רק ימשיכו בכל פעם מחדש, לנסות לפגוע ולרצוח את אזרחי המדינה בירי רקטות ופצמ”רים חסר אבחנה, עלול לגרום להתלקחות מחודשת של סבב חדש / המשכו של האחרון.

לסיום אבקש כתמיד, בידקו אמינות ידיעה ואמינות מקור. (ובכך תחסכו לעצמכם כאב ראש, ולפעמים תרוויחו חיוך)

קרדיט: ערוץ מבט למזרח התיכון    קרדיט לתמונות: רשתות חברתיות