נשיונל אינטרסט: לחיזבאללה יש צבא סייבר יעיל

לאור מלחמות ומבצעי סייבר גלובליים, הרפובליקה האסלאמית של איראן וחיזבאללה תופסות גם מרחב חשוב במרחב הסייבר, והתפתחות שני הצדדים בתחום זה מהווה איום ממשי על ארה”ב, הישות הכובשת והמדינות. שמסתובבים במסלול המערבי.  

בהקשר זה, פרופסור במכללה הצבאית המלכותית של קנדה תיאר בפני פייר פהלווי כי חיזבאללה התגלה כאחד מ”גיבורי האינטרנט” ויכולותיו התפתחו עד כדי בניית צבא אלקטרוני יעיל בתחום הסייבר. הוא הוסיף במאמר במגזין האמריקני “The National Interset ” כי חיזבאללה, ובפרט אל-מנאר TV, היה אחד הכלים של לוחמה פסיכולוגית שביסס את “הניצחון” במלחמת יולי 2006 בתודעת הלבנונים .

המאמר:

שיתוף הפעולה בין איראן לחיזבאללה התרחב למרחב הסייבר. מאז הקמתו ב-1982, בתמיכת משמרות המהפכה האיראניים, חיזבאללה היה גורם חשוב בשבירת בידודה של טהראן, בהרחבת פעילותה במזרח התיכון, וחיזבאללה משחק כפלטפורמה דרכה הצליחה איראן להפיץ את השפעתה האידיאולוגית באזור, ולהרחיב את האסטרטגיות הלא צבאיות שלו.

מאז תחילת שנות ה-80, חיזבאללה שיחזר את דרכי הפעולה של איראן על ידי שילוב של שיטות קלאסיות של לוחמת התקוממות עם מסעות תעמולה מתוחכמים כדי לנהל קרב כולל נגד יריביו האמריקאים, הישראלים והסעודיים. בשילוב לוחמה בלתי סדירה עם שיטות פסיכולוגיות היי-טק, חיזבאללה היה חלוץ באמנות של אסטרטגיות השפעה רב-גוניות המאפשרות קידום אינטרסים אסטרטגיים תוך הימנעות מקרב ישיר עם יריבים עדיפים מבחינה צבאית.

חיזבאללה קיבל השראה משיטותיו, בתמיכת איראן, כך שהעביר את שיטות הלחץ שלו מלוחמת רחוב ושדות קרב לעימותים עם מתנגדיו המערביים. לאחר השימוש בחיזבאללה כסיוע במלחמת גרילה, איראן תרמה להתפתחות חיזבאללה גם בתחום הסייבר כך שיהיה מסוגל להגביר אף יותר את הכוח האידיאולוגי האיראני. במהלך השנים, הכוח המסוכן הזה התפתח לאחד הגיבורים החשובים ביותר של עולם הסייבר.

בשנים שלאחר מהפכת 1979, המשטר האיראני החל להסתמך במידה רבה על מעמדו כמגדלור לעולם השיעי כדי לגייס את תמיכת האוכלוסייה השיעית במזרח התיכון. עם 140 מיליון עוקבים היוצרים שרשרת כמעט רציפה של קהילות המשתרעת מהים התיכון ועד עמק הגנגס, מדיניות ההסברה הדתית של איראן התרכזה בהפצת מסרים פרו-משטריים, באמצעות מסגדים, חוסייניות ורשתות תקשורת הקשורות לרפובליקה, כמו האיסלאם.

תאגיד השידור של הרפובליקה: אחד הערוצים החשובים ביותר של דיפלומטיה חזותית שהופנתה לקהילות שיעיות ערביות מקומיות היה ערוץ אל-עלאם, שסיפק לדוברים שיעים ערבים חדשות פרו-איראניות. היא הוקמה בשנת 2003, במהלך פלישת ארה”ב לעיראק, עם משרדים בטהרן, בגדד ובביירות.

בלבנון הופיע ב-1991 ערוץ אל-מנאר, שהציב את עצמו במרכז התעמולה האיראנית, המנוהלת על ידי חיזבאללה ותומכיו האיראנים. הערוץ הביע את מטרותיו בעמודו באינטרנט כערוץ הערבי הראשון שמטרתו לנהל לוחמה פסיכולוגית נגד האויב הציוני.

התשואות לטהראן היו גדולות, שכן אל-מנאר הפך לערוץ פרוקסי לשידור מסרים אידיאולוגיים איראניים. כדי לתמוך בשותפות, הוקם באוקטובר ארגון ההגנה הפסיבי הלאומי, ארגון עילית ללוחמת סייבר; במטרה לקדם אינטרסים איראנים, לארגן “אמצעים לא קטלניים”, לרבות פעולות פסיכולוגיות ושימוש בערוצי תקשורת.

ארגון ההגנה הפסיבי הפך לחלק מגלגל ההשפעה האיראני עם חיזבאללה להפצת “דוקטרינת ההתנגדות באזור”. בדרך זו, חיזבאללה וערוצי הלוויין שלו שלטו באמנות הדיפלומטיה הציבורית כך שהצליחו לעורר את רגשות האוכלוסייה הערבית נגד וושינגטון, עד כדי כך שבשנת 2002 משקיפים אמריקאים רבים קשרו רגשות אנטי-אמריקאים למסרים האנטי-אמריקניים ששודרו על ידי התעמולה האירנית וערוץ אל-מנאר.

מלחמת 33 הימים בין חיזבאללה לישראל בשנת 2006 היוותה נקודת מפנה בשותפות התקשורתית בינם לסין איראן.

המלחמה סייעה לחיזבאללה להשיג ניצחון, לדעתה, על ישראל וצבאה, ניצחון שהושג בתקשורת ובמרחב הווירטואלי.

“כיצד כפה כוח של מאות לוחמים את רצונו על הכוח הצבאי הגדול באזור?”

עימות בין חיזבאללה לישראל הוא הדוגמה המובהקת ביותר ללוחמה פסיכולוגית א-סימטרית. זוהי דוגמה ליכולתו של צד חלש להשתוות לכוח פוגע ולקחת ממנו יוזמה .

המפלגה ניצלה את מערכת הלוחמה הפסיכולוגית החזקה בפיקוח יחידת הריגול, ופעלה בחוכמה להפצת התמונות המשפיעות על האוכלוסייה המקומית, האזור והתקשורת הבינלאומית. ערוץ אלמנאר, המהווה את מרכז הלוחמה הפסיכולוגית של המפלגה, מילא תפקיד מכריע, זה היה הערוץ הראשון שהכריז על חטיפת שני החיילים הישראלים, והראשון שאירח את מזכ”ל חיזבאללה, חסן נסראללה, כאשר הוא אמר: “אנחנו מתקרבים לניצחון”.

תוך חודש הפכה המפלגה מקבוצה אסלאמית חמושה לתנועת ההתנגדות החשובה ביותר נגד ישראל, הודות למכונת התעמולה שסיפקה אל-מנאר .

דוח של חברת טכנולוגיה בריטית, Small Media, חשף כי איראן הגדילה את השקעותיה באבטחת סייבר ב-1,200% בין השנים 2013 ל-2015. ההוצאות הגדולות על לוחמה אלקטרונית נפלו על חיזבאללה, שהגדיל את השקעותיו ומאמציו למען יכולותיו האלקטרוניות.  

ב-2015 חשפה חברת איומי המודיעין הישראלית, צ’ק פוינט תוכנה, את הולדת הצבא האלקטרוני של חיזבאללה שהשיקה את קמפיין “האורז המעופף”; במטרה לחדור לתוכנה ישראלית ומערבית, שהיא מערכה מתקדמת עקב שיתוף הפעולה בין צבא חיזבאללה לצבא משמרות המהפכה האלקטרונית.

באמצע שנות ה-2010, מנהיגי חיזבאללה, תוך כדי ריגול סייבר וחבלה מסורתיים, גילו שהם יכולים לנצל את פלטפורמות המדיה החברתית כדי להפיץ השפעה. החברות פייסבוק, טוויטר, וואטסאפ, סיגנל וטלגרם, שגדלו מאוד, סיפקו את ההזדמנות לצבא האלקטרוני של חיזבאללה לאסוף, לסדר ולהפיץ מידע, ולהציג את עצמו כ”חזית ההתנגדות” נגד אמריקה, ערב הסעודית וישראל. המפלגה, שאסור לה לפתוח חשבונות על שמה בחברות אלו, השתמשה בחשבון הטוויטר אל-מנאר, שהגדיל את מספר העוקבים אחריו לחצי מיליון.

עד מהרה התרחבו פעולות הצבא האלקטרוני להפצת מסרים דרך ערוצים זרים, שלמרות שהם סטטיים ומרוחקים מהעין, הם פעילים ויעילים בעולם הסייבר. פוסטרים, רדיו וחוברות הם נחלת העבר. למרות העובדה שטכנולוגיית אבטחת הסייבר של חיזבאללה הגיעה לדרגת בשלות, הצבא האלקטרוני של משמרות המהפכה האיראניים ממשיך לספק חומרים, תוכן ותמיכה חומרית ומוסרית לצבא המפלגה.

הצבא האלקטרוני של חיזבאללה משתמש בנוכחותו במרחב הווירטואלי כדי לבצע פעולות גיוס עבור הכוחות שלו, לא רק עבור כוח רך. הצבא מארגן כנסים ומחנות בלבנון, שבהם זרים מאומנים בשיטות של דיסאינפורמציה והשפעה אלקטרונית, דיווח ה”טלגרף” באוגוסט .

בנוסף לאימונים בלוחמה אלקטרונית, המטרה היא לבנות “חוות זבובים אלקטרוניות” ולהצטרף לברית דיגיטלית לצד חיזבאללה ואיראן. ולאחר סיום האימונים הם נשלחים למדינות אחרות כמו תימן, שם החות’ים נהנים מהמומחיות, ועיראק כדי לעבוד עם 400 המפעילים של קטאיב חיזבאללה, לפי מקורות אמריקאים .

 המאמצים של הצבא האלקטרוני של המפלגה אינם מוגבלים למזרח התיכון, אלא התפשטו ברחבי העולם כדי להתעמת עם קמפיינים אלקטרוניים אמריקאיים ואירופיים, ליהנות מהקיטוב החברתי בתוך המדינות ולערער את אמון האנשים בדמוקרטיה. חיזבאללה ואיראן הובילו מבצעי סייבר נגד ממשל דונלד טראמפ. הם גם החשודים העיקריים  בביצוע קמפיינים להשפעה במערב אפריקה, כמו מאלי, גינאה, בנין ומאוריטניה.

קרדיט לתמונות: אלצ’יפאף ואלערביה