התעצמות צבא מצרים אינה בגלל בניית הסכר באתיופיה – פרק 21
הקדמה
בחודשים האחרונים פרסמנו 19 כתבות העוסקות בצבא מצרים. מהכתבות עולה בבירור, כי צבא מצרים מתעצם ובונה תשתית צבאיות בקצב מואץ, ומאליה עולה השאלה “מה העבודה הזו לכם?”. כלומר, מדוע מדינה ענייה המתקשה לכלכל את תושביה, מקדישה מיליארדי דולרים (מעבר לסיוע הצבאי של ארה”ב בסך של 1.3 מיליארד דולר) להתחמשות ולבניית תשתיות צבאיות.
יש לזכור כי בעוד שהרוב המכריע של הנתונים בדבר ההתחמשות ובניית התשתית מבוסס על מקורות אמינים, שעיקרם ניתוח צילומי לוויין, הרי שניתוח הגורמים, שהניעו את המצרים לפעילות הצבאית המואצת מבוסס רובו ככולו על השערות וניתוח לוגי, ולכן כל מה שיפורסם להלן הוא בערבון מוגבל ונתון להטיות התפיסתיות של הח”מ.
הניתוח שיעשה בפרקים הבאים, ינסה לשלול – על בסיס הנתונים, שהוצגו בכתבות – הערכות שונות לתופעת ההתעצמות. לאחר פרק 20 בו שללתי את האפשרות כי התעצמות צבא מצרים מונעת מהצורך להתמודד עם דעא”ש והאסלאם הקיצוני בסיני, אנסה בפרק זה לשלול ה”תרוץ” לפיו בניית “סכר הרנסנס” (נקרא גם “סכר התקווה”), על הנילוס הכחול באתיופיה, מסכן את מקור חיותה של מצרים, ולפיכך מצרים בונה יכולות צבאיות כדי למנוע זאת.
כדי לבחון את ההשערה (הבלתי סבירה בעיני) שצבא מצרים בונה יכולות צבאיות להתמודד עם צבא אתיופיה, מצאתי לנכון ללקט עבורכם ממקורות גלויים מידע כללי על צבא אתיופיה. בעבודה זו נעזרתי רבות בעמית מחקר.
על בסיס עבודה זו על צבא אתיופיה, ועל טיעונים נוספים, אנסה בפרק הבא להפריך את הקשר בין התעצמות צבא מצרים לבין הסכסוך בין מצרים ואתיופיה בנושא “סכר הראנסאנס”
לבסוף, לאחר שאנסה לשלול הערכות שונות, שאינן מקובלות עלי, אנתח את הערכתי, שעיקרה היא: הסכם השלום עם ישראל והנספח הצבאי הנלווה לו, המגביל את מצרים, הוא נטל על מצרים ופוגע בתרבותה האסלאמית ובכבודה. מצרים חפצה לשנות את בסיס היחסים בין המדינות, ונערכת צבאית למצב, שישראל לא תסכים לכך.
כוחות ההגנה של אתיופיה
Ethiopian National Defense Forces (ENDF)
מעט נתוני יסוד
[נדלה מאתר אינטרנט https://en.wikipedia.org/wiki/Ethiopian_National_Defense_Force, ביום 21.5.2018]
אוכלוסיית אתיופיה – 105.35 מיליון.
פוטנציאל גיוס תיאורטי – 40 מיליון.
מתאימים לשירות ביטחוני – 24.8 מיליון.
שנתון ממוצע – 1.95 מיליון.
מדד עולמי לחוסן ביטחוני – 51 (מצרים – 12, ישראל – 16). [נדלה מאתר אינטרנט https://www.globalfirepower.com/countries-listing.asp, ביום 21.5.2018]
צבא סדיר – 162,000. השירות בכוחות הביטחון האתיופיים הוא התנדבותי. אין באתיופיה שרות צבאי חובה. (מצרים – 438,500, ישראל 176,500).
צבא מילואים – אין. בעיתות חירום, במלחמות נגד אריתריאה וסומליה גויסו 140,000 איש נוספים לצבא הסדיר ומספר המשרתים אז, עמד על 300,000. (מצרים – 479,000, ישראל – 465,000).
כוחות עזר פרה צבאיים – אין. (מצרים – 397,000, ישראל 32,000).
תקציב צבאי שנתי – 340 מיליון $. לשם השוואה התקציב הצבאי של מצרים – 8.5 מיליארד $, (זה הנתון הרשמי, אני סבור שהתקציב גבוה יותר. א.ד) ותקציבה של ישראל – 20 מיליארד $.
כיום, לאתיופיה אין חיל ים.
צבא אתיופיה מאורגן ב-5 פיקודים מרחביים ופיקוד נוסף לוגיסטי [נדלה מאתר אינטרנט https://en.wikipedia.org/wiki/Ethiopian_National_Defense_Force, ביום 21.5.2018]. הצבא מונה סה”כ:
31 דיביזיות מהן: 21 דיביזיות חי”ר, לצידן 3 דיביזיות הרריות, 5 ממוכנות ו-2 מוטסות (כמות הדיביזיות אינה עולה בקנה אחד עם סה”כ המשרתים בצבא ועם תקציב הביטחון הזעום. אני משער שמדובר במסגרות הקטנות הצורה משמעותית ממה שמוכר לנו בצבא מצרים. א.ד.). הסד”כ כולל:
32 גדודי טנקים.
40 גדודי ארטילריה.
12 גדודי הגנה אווירית.
8 חטיבות/אגדי קומנדו.
ניסיון קרבי
בשני העשורים החולפים ניהל הצבא האתיופי מספר מערכות גדולות:
בשנים 2000-1998 נגד החבל הפורש, אריתריאה. לצורך מהלך צבאי הוגדל הצבא ל-300,000 איש.
2009-2006 נגד סומליה, בסיוע כוחות נוספים רבים (מאוגנדה, בורונדי, קניה, ג’יבוטי, סיירה לאון, כוחות משלוח בינלאומיים).
בשנים 2008-1995 צבא אתיופיה ניהל קרבות נגד כוחות מורדים בארצו, בחבל אוגדן, גבול סומליה.
2012-2011 נגד כוחות גרילה שפלשו מסומליה.
בסוף שנת 2017, דיווח מקור מהמפרץ הפרסי (“אל-שרק”) על כך ש: “מצרים, בתיאום עם איחוד האמירויות הערביות, הציבו כוחות בסאווה (SAWA), אריתריאה. הכוחות חמושים בטכנולוגיה מודרנית וכלי רכב משוריינים כבדים”. [נדלה מאתר אינטרנט http://debirhan.com/2018/01/%E1%8C%8D%E1%89%A5%E1%8D%85, ביום 21.5.2018]
הסיבה לפריסה, לכאורה, של הכוחות המצריים אינה ברורה, אך דיווחים של סוכנות ידיעות MEMO פירשו: “הנוכחות הצבאית באריתריאה עשויה להיות תגובה לסודאן, המאפשרת לטורקיה להקים בסיס ימי בסואקין איילנד (SUAKIN ISLAND), עיר נמל מרוחקת כ-60 ק”מ דרומה לפורט סודאן), באופן זמני, כחלק ממדיניות אירופית רחבה יותר של מעורבות באפריקה”.
מקור צבאי מצרי הכחיש כי יש תוכניות להקים בסיס באריתריאה ובו 20,000 עד 30,000 חיילים. אולם, התקשורת המצרית דיווחה בשעתה וגם היום, על חששותיה לגבי הצבת כוחות טורקיים בסואקין איילנד.
באותה שנה דיווחה סוכנות הידיעות “אל-שרק”, כי בנוסף לכוונת טורקיה לבנות בסיס צבאי בסואקין איילנד על פתיחת בסיס צבאי גם בסומליה, בו פרסה טורקיה 200 חיילים לאימון כוחות סומליים מקומיים. היחסים בין אבו דאבי, קהיר וחרטום מתוחים עד היום, עקב נוכחותה של טורקיה בסודאן.
כמו כן דווח כי במהלך 2017, על כך ש”מצרים מנסה להרכיב לובי אפריקאי במטרה להגן על עמדתה בנושא “סכר הרנסנס” באתיופיה. מומחים מצרים טוענים כי הסכר יפגע ב”גישה של קהיר למי נהר הנילוס” (הכוונה כנראה לאספקה השוטפת של מי הנילוס למצרים א.ד). עם זאת, אתיופיה מתעקשת כי לפרויקט הסכר יהיה השפעה חיובית ויסייע למצרים ולסודאן באספקת חשמל. בניית הסכר החלה בשנת 2011. הוא ממוקם בצפון אתיופיה, כ-15 ק”מ מזרחית לגבול אתיופיה-סודאן, והוא מהווה גורם מרכזי למתח פוליטי בין מצרים לאתיופיה. הסכר צפוי לאגור 70 מיליארד מ”ק מים, הסכר נועד להפעיל תחנת כוח הידרואלקטרית לייצור של MW 6,000 חשמל, אשר יסייע לפתור את המחסור באתיופיה. יתכן שמצרים חוששת שבעתיד ינוצלו המים גם להרחבת השטחים המעובדים באתיופיה ובכך יגרע חלקה בכמות המים הזורמת לשטחה.
בינואר 2018 דיווחה סוכנות הידיעות “אל ג’זירה” מספר פעמים, כי צבא סודאן ואתיופיה העלו את כוננותם ופרסו אלפי חיילים בגבול עם אריתריאה, לאחר שמצרים שלחה חיילים שלה, בתיאום עם איחוד האמירויות הערביות, לבסיס סאווה האריתריאני (המרוחק כ-30 ק”מ מגבול סודאן ו-150 ק”מ מגבול אתיופיה). לדברי “אל-ג’זירה”, הכוחות הסודנים והאתיופים סגרו הגבולות עם אריתריאה [נדלה מאתר אינטרנט https://kichuu.com/thousands-military-border-eritrea/, ביום 21.5.2018]
בריתות צבאיים של אתיופיה
חולשתו המובנית של צבא אתיופיה, לצד תקציבו הזעום, בכל קנה מידה, הביאו לכך שמרבית פעילויותיה הצבאיות בעשורים האחרונים נוהלו בשיתוף עם כוחות משלוח ממגוון מקורות.
לאתיופיה ברית צבאית עם קניה מאז 1963. למרות שהברית נכרתה עוד בזמנו של הקיסר היילה סלסי, הוא מחודש מאז ועד היום. למרות ההיסטוריה הארוכה של הסכם ההגנה אתיופיה-קניה, הרלוונטית שלו כיום, היא כפי שהייתה בחתימה הראשונה עליו, לפני 60 שנה. [נדלה מאתר אינטרנט http://newafricanmagazine.com/news-analysis/development/kenya-ethiopia-defence-pact-somali -become-pawn , ביום 21.5.2018].
ביולי 2015 חתמו אתיופיה ואוגנדה מזכר הבנות לחיזוק הקשרים הביטחוניים ביניהן. [נדלה מאתר אינטרנט https://www.newvision.co.ug/new_vision/news/1330822/uganda-signs-defence-pact-ethiopia,
ביום 21.5.2018}. החתימה נעשתה בידי שר ההגנה של אוגנדה ומקבילו האתיופי, במפקדת הצבא בקמפלה. עם חתימת ההסכם, אמר שר ההגנה האתיופי: “מזכר ההבנה נועד לחזק את שיתוף הפעולה בין שתי המדינות בענייני ביטחון וכדי לאכוף שלום ויציבות באזור. בין האזורים העיקריים שנבדקו היה המצב בדרום סודאן, בסומליה והטרור במזרח אפריקה. שתי המדינות הסכימו לשמור על השלום והביטחון, לקדם ערכים משותפים ואינטרסים בסיסיים אחרים של האזור ואפריקה”.
מסקירת פעולותיה הצבאיות של אתיופיה בעשורים אחרונים מתגבשת בבירור תרבותה הארגונית, לנהל מהלכיה הצבאיים בשיתוף עם כוחות נוספים, בין במסגרת בריתות שיתוף פעולה קיימים ובין בהקמת קואליציות אד-הוק:
[נדלה מאתר אינטרנט https://en.wikipedia.org/wiki/List_of_wars_involving_Ethiopia, ביום 21.5.2018]
במלחמת אוגדן (1978-1977) לצד הכוחות האתיופיים השתתפו משלחות צבאיות: מקובה, דרום תימן וברית המועצות.
בסכסוך הגבול עם סומליה (1982) סייע לצבא אתיופיה מיליציה מורדת מסומליה – “חזית ההצלה הדמוקרטית הסומלית” (SSDF).
במלחמה נגד אריתריאה, החבל שפרש מאתיופיה והקים מדינה משלו, (1991-1961) השתתפו לצד צבא אתיופיה דהיום, כוחות משלוח: מקובה, דרום תימן וברית המועצות.
במלחמת נגד סומליה (2009-2006) סייעו לכוחות האתיופיים: כוחות שמירת השלום של האו”ם בסומליה (TFG), כוחות לשמירת השלום אפריקאיים (AMISON), אוגנדה, בורונדי, קניה, ג’יבוטי וסיירה לאונה.
בלחימת הצבא האתיופי נגד ארגון “השבאב” הסומלי (2012-2011) השתתפו גם כוחות מקניה וכוחות שמירת השלום של האו”ם בסומליה (TFG).
בעבר הרחוק, צבא אתיופיה שלח מכוחותיו להשתתף במלחמת קוריאה (1953-1950) ובמשבר קונגו (1963‑1970).
סיכום
אף אם נקבל את ההשערה שמצרים עומדת לאסור מלחמה אווירית ויבשתית על אתיופיה, בגין בניית סכר הראנסאס, הרי שניתוח גודלו, איכותו ויכולותיו של הצבא האתיופי, אינו מסביר עדיין את היקף ההתעצמות, ובניית התשתיות המואצת שעובר הצבא המצרי בשנים האחרונות. בפרק הבא אמנה סיבות נוספות מדוע לדעתי אין כל קשר בין ההתעצמות ובניית התשתיות המואצת של צבא מצרים לבין הסכסוך עם אתיופיה על מימי הנילוס.
קרדיט: סא”ל (דימ’) אלי דקל – חוקר מערכות תשתית בארצות ערב
פרקים קודמים:
מצרים:פיתוח מואץ של תשתיות צבא במרחב תעלת סואץ – סיני.פרק 1 בסדרה.
מצרים: סלילת אוטוסטרדות בסיני. פרק 2 בסדרה.
מצרים:גשר ומנהרות חדשות בתעלת סואץ.פרק 3.
מצרים:מערך הביצורים בפתחת רפידים מתפורר. פרק 4.
מצרים: הרחבת שדות צבאיים בסיני ובמרחב קהיר – תעלת סואץ. פרק 5
מצרים: לכל חייל מצרי בסיני – נבנה מחסן תחמושת בגודל 3 מ”ר. פרק 6.
מצרים: הצבא המצרי אוגר דלק בסיני.פרק 7.
מצרים: הכפלת סד”כ מובילי הטנקים.פרק 8.
מצרים: כוחות היבשה בצבא מצרים. סקירה כללית וסיכום תכניות הרכש. פרק 9 .
מצרים:זרוע ההגנה האווירית.סקירה כללית וסיכום תכניות רכש.פרק 10.
מצרים: זרוע הים בצבא מצרים. סקירה כללית וסיכום תכניות רכש. פרק 13.
מצרים: זרוע האוויר-סקירה כללית וסיכום תכניות רכש. פרק 14.
מצרים: גשרים חדשים על תעלת סואץ. פרק 15
מצרים: מה מסתירה מצרים בנושא ההתעצמות הצבאית – פרק 16
מצרים אוגרת דלק ליום סגריר – פרק 17
מצרים: מערך הגישור הצבאי בתעלת סואץ – פרק 18