"פוריין פוליסי": הניסיון של איראן לשקם את יחסיה עם שכנותיה הוא פנטזיה

מאז עלייתו לשלטון של נשיא איראן הקשוח, אברהים ראיסי, הוא הכריז כי ממשלתו תתמקד בבניית "מדיניות חוץ מאוזנת" שתתעדף פיתוח וחיזוק בריתות עם שכנות באסיה.

מיד לאחר מינויו באוגוסט, אמר שר החוץ האיראני, חוסיין אמיר עבדולהיאן, בציוץ בטוויטר: "החלטתי לנהל מדיניות חוץ מאוזנת, אפקטיבית וחכמה המבוססת על עקרונות של גאווה, חוכמה ועניין. העדיפות היא לשכנינו. וליבשת אסיה".

אבל הכתב של מגזין "אסיה טיימס", קורוש זיברי, כתב במאמר אנליטי במגזין Foreign Policy כי החזון הזה הוא פנטזיה, כי לאיראן אין שום תוכנית פעולה מוחשית במציאות כדי להשיג זאת, לפי דעתו.

זיבארי ציין שלטהרן אין כרגע את המשאבים להחיות את הדיפלומטיה עם שכנותיה ולאפס את מעמדה באסיה כשחקן הכרחי.

הוא הסביר שלטהרן אין נציגות דיפלומטית כלשהי במדינות גדולות או קטנות באסיה כמו בהוטן, קמבודיה, מזרח טימור, לאוס, המלדיביים, מקאו, מונגוליה, מיאנמר, נפאל וסינגפור, ולמדינות אלו אין דיפלומטים בטהרן.

כדי להחמיר את המצב, הדגיש זיברי, מאז 2016, לאיראן אין נציגות דיפלומטית בסעודיה ובבחריין, שהן שכנותיה.

הרפובליקה האסלאמית מסתמכת גם על משלחות שאינן תושבות כדי להקל על היחסים עם חלק מהמדינות הללו, כגון שגרירות שאינה תושבת בנפאל המוצבת בניו דלהי.

הכתבה טוענת שלמרות שהיעדר שגרירויות אינו אומר בהכרח היעדר מוחלט של יחסים דיפלומטיים, הוא מעיד על גודל הרשת הדיפלומטית האיראנית, סדרי העדיפויות שלה ורצונה לשים את כספה במקום הנכון.

הוא ציין כי הניסיונות האיראניים "להתמקד באסיה" מתורגמים בדרך כלל בשיפור הסחר, הביטחון והמעורבות המדינית עם סין, ולא לשיתוף פעולה מגוון עם אסיה.

כמה מהמומחים הפסימיים ביותר למדיניות חוץ תיארו את התייחסותה של סין לאיראן כקולוניאליזם דה פקטו. בייג'ינג מקבלת הנחה על הנפט האיראני מתחת לרף המזרח התיכון ואינה משלמת במזומן, אלא מחליפה אותו במוצרים זולים ואיכותיים.

באשר להודו, היא הסתלקה משם בשתיקה בעקבות פרישת ארה"ב מתוכנית הפעולה המשותפת (JCPOA) במאי 2018, והטלה מחדש של הסנקציות גרמה לניו דלהי להפסיק לקנות נפט איראני למרות השותפות ההיסטורית ביניהן.

היחסים הידידותיים שלה עם דרום קוריאה הפכו גם לעוינות על רקע סכסוך של כמעט 7 מיליארד דולר בנכסים איראניים מוקפאים, שסיאול סירבה להחזיר לטהראן בשל הסנקציות האמריקאיות.

המצב לא טוב יותר עם יפן. בשנת 2017, במהלך שיא יישום ה-JCPOA, הסחר הדו-צדדי הסתכם ביותר מ-4 מיליארד דולר, אך ב-2019 הוא ירד לקצת יותר ממיליארד דולר.

בכל הנוגע לשיקום היחסים עם שכנותיה הערביות, איראן מתמודדת גם עם שפע של חילוקי דעות גיאופוליטיים, אידיאולוגיים וביטחוניים.

כותב המאמר הדגיש שאם איראן נחושה להתחיל עידן חדש של בריתות באסיה, היא לא יכולה לסמוך רק על סין.

הוא ציין כי כל שיתוף פעולה יהיה תלוי במידה רבה בהשגת הסכם עם ארה"ב על החייאת הסכם הגרעין מ-2015 והסרת הסנקציות של ארה"ב.