מזרח תיכון חדש ומסוכן.שבתאי שביט.

מרוב עיסוק בשולי ובתפל טחו עיני מנהיגינו מראות את התפתחות האיום הכולל על ישראל, מעבר לקצה אפם. מי שעיניו בראשו ויש לו הבנה בסיסית בתהליכים היסטוריים ובמה שמייחד את המזרח התיכון, אינו יכול שלא להיות מודאג מהזחיחות של מקבלי ההחלטות שלנו.

המזרח התיכון, שגבולותיו נקבעו בהסכם סייקס־פיקו ב–1916, אינו קיים יותר. במקומו מתרחש תהליך היסטורי דינמי חדש, רב־שחקנים — מקומיים, אזוריים וגלובליים — שבו ייקבעו הגבולות החדשים העתידיים של האזור. כל השחקנים הללו פעילים בתהליך ההיסטורי וכל אחד מהם שואף לשמור על האינטרסים החיוניים שלו. ישראל היא השחקן היחיד שאינו משתלב בתהליך ההיסטורי הקורם עור וגידים לנגד עינינו. המדיניות המוצהרת של ממשלת ישראל היא לא להתערב במה שמתרחש במזרח התיכון, מתוך מחשבה נואלת שנצליח לשרוד את תהליך השינוי ללא פגע. יש אף הגורסים שנצא מן התהליך מחוזקים.

מיהם השחקנים העיקריים בזירה כיום?

רוסיה: היתה ועודנה עוינת לישראל, ומן הסתם תהיה כזאת גם בעתיד. הדחף המניע את ולדימיר פוטין מאז עלייתו לשלטון הוא להחזיר את רוסיה למעמדה כמעצמת־על, כפי שהיתה — ונתפשה בעיני ארצות הברית — עד 1990. ב–1991 אמר יבגני פרימקוב, אז ראש ארגון מודיעין החוץ (הק־ג־ב), לכותב שורות אלו: “העבר נא למנהיגים הפוליטיים של ארצך את המסר הבא — רוסיה היתה מעצמת־על; לרוסיה פוטנציאל של מעצמת־על ורוסיה תשוב להיות מעצמת־על”. באותם ימים המדפים בחנויות המזון במוסקווה היו ריקים ותושבי העיר מכרו כלי בית ובגדים פרטיים כדי שיהיה להם כסף לקנות לחם.

מאז רוסיה הרחיבה את שליטתה על שטחים בקווקז והשתלטה על חצי האי קרים. היא משתלטת בזחילה על שטחים באוקראינה וחכרה ל–49 שנים בסיס ימי ובסיס אווירי בסוריה, שבה היא מחזיקה גם תשתיות מודיעיניות ואג”מיות. מתקיים תיאום אווירי בין ישראל לרוסיה, אבל המשמעות הפרקטית של תיאום זה היא שחיל האוויר הישראלי איבד את חופש הטיסה והוא חשוף לסכנות בכל המרחב האווירי של סוריה ולבנון.

היסטורית רוסיה היתה עוינת לאיראן, אך לאחרונה הפכה לבעלת ברית שלה, לפחות בהקשר של המרחב המזרח תיכוני. על פי הרציונל המעצב את האסטרטגיה של רוסיה, כל עוד ארה”ב תסרב להכיר בה כמעצמת־על בעלת מעמד שווה, רוסיה תעשה הכל כדי להגיע למעמד כזה בכוחות עצמה. היא אינה בוחלת באמצעים כדי להגיע ליעדה.

איראן: היא לא נסוגה משאיפתה להגיע ליכולת גרעינית צבאית וממשיכה לפתח כל רכיב של יכולת כזאת, שהסכם הגרעין שחתמה עם המעצמות אינו מתייחס אליו. להערכתי, ובהסתמך על היכרותי המעמיקה ורבת השנים עם האיראנים, כבר עתה הם מפירים בחשאי את ההסכם בכל נקודה שלהערכתם אינה עוברת את רף הספיגה של המעצמות. איראן גרעינית היא איום קיומי על ישראל. האם אפשר לחיות בצל “אצבע אלוהים” על הדק גרעיני?

איראן הצליחה להעביר את עיראק אל תחום השפעתה. בשתיהן שולט האיסלאם השיעי ולאיראן נוכחות פיזית מסיבית בעיראק, כולל יחידות צבא, משמרות המהפכה ויועצים. חיזבאללה אינו אלא דיוויזיה איראנית הפרוסה לאורך גבולה הצפוני של ישראל, המצוידת ברקטות וטילים המאיימים על כל ישראל. איראן ורוסיה הן היום בעלות ברית בסוריה ומחוצה לה. המשמעות היא שכבר היום אנו חיים מול “הסהר השיעי”, שיוצר רצף קרקעי איראני מגבולה המערבי של איראן, דרך עיראק וסוריה ועד לבנון.

טורקיה: מדינה בעלת משטר מוסלמי עוין שאי אפשר לסמוך עליו. נשיאה, רג’פ טייפ ארדואן, שואף להחזיר אותה לימים המפוארים של האימפריה העותמאנית. ארדואן הצליח להפוך את טורקיה למדינה בעלת משטר נשיאותי ולסרס את מערכות הבלמים והאיזונים הפוליטיים שהתקיימו בה בעבר. הוא רואה את טורקיה כמעצמה אזורית שאינה נופלת מאיראן. לכך יש להוסיף שמבחינה מספרית המרחב הסוני במזרח התיכון גדול לאין שיעור מן המרחב השיעי. לכן, לשיטתו, עליו לזכות בבכירות.

אירופה: למרות הצרות הרבות שעמן היא מתמודדת, היבשת אינה משנה את עמדותיה העוינות כלפי ישראל בכל הנוגע לסכסוך הישראלי־הפלסטיני ולכיבוש.

סין: רואה בישראל מיזם היי־טק העומד למכירה ומממשת תפישתה זאת בשקט, בהדרגה אבל בביטחון. מקבלי ההחלטות אצלנו, למיטב ידיעתי, לא הגדירו עדיין מה לא מוכרים לסינים.

ארצות הברית: אחרונה ברשימה אבל ראשונה בחשיבותה. אם חשבתי שהנשיא דונלד טראמפ ימלא את שליחותו ההיסטורית בכך שיציל אותנו מעצמנו, תוחלת זו התבדתה כאשר צפיתי בביקורו בסעודיה ובאירופה. המפתח להבנת גישתו הוא “החור בגרוש”. את אירופה, בעלת הברית החשובה ביותר של ארה”ב מאז מלחמת העולם הראשונה, כולל נאט”ו והאיחוד האירופי, אפשר להשליך לכל הרוחות מפני שאינה משלמת את המוטל עליה, להבנת טראמפ. סעודיה, המוכנה לחתום עמו על חוזי אספקת נשק בסדרי גודל דמיוניים, היא הילד הטוב בשכונה. המסקנה היא שאסור לסמוך על טראמפ. האמירה שישראל וארה”ב הן בעלות ברית היסטוריות לנצח אינה ישימה, כל עוד בבית הלבן יושב אדם תזזיתי ובלתי צפוי. להלן שאלה ל”תלמיד”: אם, לנוכח הרפיסות האמריקאית, פוטין יאיים לפגוע בכל מטוס ישראלי שינסה לפגוע במשלוחי נשק לחיזבאללה, האם חיל האוויר הישראלי ימשיך בתקיפותיו?

מכל זה עולה המסקנה שגרף האיום הכולל על ישראל נמצא בעלייה, מכיוון שאין לנו שליטה או מנופים להשפיע עליו. הקיטוב הפוליטי בישראל מאיץ את עליית האיום — עם ימין שמנציח את הסכסוך והכיבוש ושמאל שהולך ונחלש. אם התנאים המתקיימים היום ימשיכו להתקיים לאורך הקדנציה של טראמפ, התגלגלות האיום תחזיר אותנו לנקודת האובדן של מלחמת ששת הימים ולאיום בשימוש בנשק אסטרטגי.

לצורך המחשה הנה שני תרחישים בקיצור נמרץ. האחד מדבר על השגת הסדר או הסכם שלום. השני הוא תרחיש יום הדין. ביסוד התרחיש הראשון עומדת הצעת הליגה הערבית מ–2002 כבסיס למו”מ. ישראל וארה”ב, בשיחות חשאיות, יגיעו להבנות על בסיס הצעת הליגה, גם אם יישארו פערים ביניהן. ארה”ב תגייס את תמיכתן של סעודיה, מצרים, ירדן ומדינות המפרץ (עם אופציה לתמיכה של מרוקו ותוניסיה). “הגוש המתון” בראשות סעודיה יסביר, ישכנע או יכפה הבנות אלו על אבו־מאזן (זכרו כיצד נזף נשיא מצרים חוסני מובארק ביאסר ערפאת בשידור חי בפני העולם ב–1994: “תחתום יא כאלב!”). לנוכח האלטרנטיבה של תרחיש יום הדין, ראש הממשלה עשוי לצרף לקואליציה את המחנה הציוני ומפלגות אחרות התומכות בפתרון שתי המדינות. בשלב הבא ישראל והפלסטינים יישבו בחשאי לעבד את פרטי ההסכם הסופי. ארה”ב ו”הגוש המתון” ילוו את המו”מ.

בתרחיש יום הדין, ממשלת ישראל מתמידה בגלישתה ימינה, ממשיכה לפתח את ההתנחלויות ומחילה חקיקה זוחלת על הגדה המערבית במגמת סיפוח. ישראל מצטיירת כמדינת אפרטהייד ומתנהלת במסלול של החרמה וסנקציות. האיום הצבאי הולך וגובר ופעילות הטרור מהשטחים ומעזה מחריפה. מואצת אספקת אמצעי לחימה איראניים לחיזבאללה. רוסיה מאיימת על ישראל שתתקוף את מטוסי חיל האוויר אם יטוסו מעל המרחב האווירי של סוריה ולבנון.

איראן מודיעה שתחדש את הפקת האורניום המועשר ושולחת בחשאי יועצים צבאיים לעזה לסייע לחמאס. ישראל נזעקת וקוראת לארה”ב להתערב. טראמפ מודיע לראש הממשלה שהוא מתייחס לסכסוך כאל עסקת נדל”ן. ניסיונו רב השנים בנדל”ן מוכיח שאין עסקה שאי אפשר להשלים. טראמפ מתנה התערבות אמריקאית — שמטרתה לבלום את רוסיה ואת איראן — בנכונות של ישראל לחזור לגבולות 1967 ובהסכמתה להקמת מדינה פלסטינית. חמומי מוח מהימין לוחצים על ראש הממשלה להסיר את רשתות ההסוואה מעל טילי הקרקע־קרקע האסטרטגיים של ישראל.

“וְהַצֹּפֶה כִּי יִרְאֶה אֶת הַחֶרֶב בָּאָה, וְלֹא תָקַע בַּשּׁוֹפָר וְהָעָם לֹא נִזְהָר, וַתָּבוֹא חֶרֶב, וַתִּקַּח מֵהֶם נָפֶשׁ הוּא בַּעֲו‍ֹנוֹ נִלְקָח, וְדָמוֹ מִיַּד הַצֹּפֶה אֶדְרֹשׁ” (יחזקאל ל”ג, ו’).

הכותב היה ראש המוסד בשנים 1989–1996

https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.4235625