כשאתה אומר אימאם – למי אתה מתכוון?

בשבוע שעבר הטיף מֻנדִ’ר עבדאללה (Mundhir Abdallah), אִמָאם במסגד בדנמרק ואיש ארגון “חזב א-תחריר” (מפלגת השחרור) באומרו כי יש להקים ח’ליפות שתשחרר את מסגד אל-אקצא. “חזב א-תחריר” מוכר גם כגורם אסלאמי קיצוני הפועל בין השאר בהר הבית ושמדינת ישראל הוציא בקיץ האחרון אל מחוץ לחוק. אתמול אמר האִימָאם הצרפתי חסן שלגומי בראיון לערוץ 7 כי הוא מקווה שישראל ומדינות ערב ימצאו מכנה משותף ויפעלו בשיתוף פעולה. זו הזדמנות מצוינת לדבר על אחד המושגים החשובים באסלאם הוא – האִימָאם.

המושג אִימָאם מופיע באסלאם בכמה הקשרים. ראשית, בהקשר של התפילה. האִימָאם הוא החזן המוסלמי, האיש שעומד בראש התפילה ולעתים בראש הקהילה. בדומה ליהדות, במקצת קהילות ליברליות יש דיונים על מקום האישה בתפילה והאם יש להתיר לה לשמש כאִימָאם ולהוביל את התפילה. תפילה כזו התקיימה ביוני 2016 בעיר ברן שבשוויץ (תודה ממרי​).

בהקשר ההיסטורי המושג אִמָאם מכניס אותנו חזרה עמוק אל “הסושי” – העימות הסוני-שיעי, עליו לא דיברנו זמן מה. עם מות נביא האסלאם, מחמד, נוצר ויכוח האם נקבע למחמד, שהצהיר על עצמו כאחרון הנביאים, יורש. הסונים אמרו שלא ועל כן על חבריו הקרובים לקבוע מי מתוכם יוביל את האומה המוסלמית בתקופה כה רגישה.

הזרם השיעי לעומת זאת סובר כי יש יורש לגיטימי והוא עַלִי אִבְּן אבּוּ טַאלְבּ, בן דודו וחתנו של הנביא שהוא בעצם גם האִימַאם הראשון. לאחר מות עלי על האִימַאמים הבאים להיות רק מצאצאיו שהיא בעצם משפחתו של נביא האסלאם. כמו כן יש בו ניצוץ אלוהי (דבר שלא מקובל אצל הזרם הסוני). האִימַאם הוא יותר מבן אדם פשוט (אך אינו נביא כמו מֻחַמַּד) והוא בעל מעלות על-אנושיות כמו חסינות מטַעוּת ומחטא וידע מיוחד שניתן רק למקורבים של אללה. תכונות מיוחדות אלה הופכות אותו למודל לחיקוי.

הזרם העיקרי בשיעה, המאמין שיש 12 אִמַאמים, מאמין כי בנו של חסן אלעַסְכָּרִי, האִמַאם ה-11, הוסתר במערה מחשש שהשלטון העַבַּאסי יפגע בו, ומאז הוא נעלם. האִמַאם ה-12, עוד חי בעולם הזה, שהרי האנושות חייבת מנהיג, אבל הוא נסתר מהמאמינים ועתיד לחזור בתור המשיח (מַהְדִי). נחמת השיעים היא שעם חזרתו של “האִמַאם הנעלם”, הם ינקמו באויביהם והצדק ישלוט בעולם. יש האומרים כי השיעים למדו ב”רעיון המשיחיות” מהזורואסטרים, שבדומה לשיעים בתקופה זו התבססו באזור איראן של היום.

לפי הזרם השנים עשרי האִמַאם ה-12 הוא האחרון. עם זאת, שניים זכו במהלך המאה ה-20 לכינוי אִמַאם. האחד, חכם הדת הבכיר, אַיַתֹאלַלה רוּחאללה ח’ֹמֵיני שהנהיג את המהפכה האסלאמית באיראן בשנת 1979. השני, הוא מנהיג הזרם השיעי המרכזי בלבנון, מוּסַא א-צַדֶר. א-צַדֶר הוא שהרים את קרנה של העדה הבזויה בלבנון עד לבואו. א-צַדֶר נעלם בביקור בלוב. גופתו נמצאה לאחר נפילת שלטונו של מֻעַמַּר קַדַ’אפִי. שני אלה, מנהיגים שיעים, זכו לכינוי זה עוד בחייהם. אך כפי שאפשר להבחין – מדובר בכינוי נדיר מאוד.

אם נסכם נראה כי בהקשר הקהילתי כשנגיד “אִימַאם” כנראה מדובר על מנהיג התפילה או הקהילה, אך אם מדובר בסיפור היסטורי בהקשר הסוני-שיעי מדובר במנהיג שיעי בכיר.

קרדיט:נעם בנעט, מומחה למזרח התיכון.

“חלון למזרח התיכון המתחדש” – https://www.facebook.com/aravimislam/?fref=ts