סהרה, דגל, ורגליים יחפות

מרוקו – פוליסריו – והסהרה המערבית, ותודה לבלוג של עידית

שוב הגענו ליום חמישי, וכרגיל אני הולך לראות את הבלוג של עידית, והפעם אני רואה שנושא מעניין בחרה עידית, נושא מורכב וסבוך שלא פשוט לסכמו במילים ספורות, על סכסוך באזור שעלה עכשיו שוב לכותרות.
קריקטורה על ההכרה האמריקאית בסיפוח המרוקאי של הסהרה המערבית.

כרגיל מרתק לקרוא את דבריה של עידית, וגם הפעם החלטתי להביא בפניכם עוד מעט פרטים נוספים.

מילה על הקריקטורה

לגבי שגריר הפוליסריו באלג’יריה, עבד אלקאדר טאליב עומר (عبد القادر طالب عمر) אזכיר כי בעבר היה ראש ממשלת הרפובליקה הדמוקרטית הערבית של הסהרה (SADR) והמילים שאמר כי רק המאבק המזויין יפתור את הבעיה בסהרה המערבית, נאמרות ע”י האדם שמדינות המערב רואות כליברלי ומתון, הדוגל הפתרון של שלום לסכסוך…

לגבי תרגום הכתוב על רגל הפיל – שעידית תרגמה את המילה الصحراء = המדבר, אמנם זה נכון, אבל גם יהיה נכון לתרגם פשוט ל: “הסהרה”, שאז אפשר שתרגום הכתוב יהיה: “הכרה אמריקאית בסהרה המרוקאית”, הרי על כך מדובר וזה נושא הקריקטורה.

לגבי הקריקטורה, רואים את רגל הפיל היורדת ומאיימת למחוץ את איברהים ע’אלי, מעניין האם הבחירה הזו באה לרמז על כי מי שהכיר בסיפוח של הסהרה המערבית ע”י מרוקו, היה הנשיא טרמפ הרפובליקאי?
ומה היה מצייר האמן, לו היה זה נשיא דמוקרטי? (אולי חמור בועט ב איברהים ע’אלי, אל מחוץ לסהרה המערבית?)

כמו כן שימו לב שאיברהים ע’אלי, נמלט כשלמותניו חגורה – דגל אלג’יריה, שתומכת בפוליסריו ומנהלת מערכת יחסים קרובה עם טורקיה. בנוסף שימו לב לרגליו היחפות, האם זה מרמז על מנוסת בהלה? או שמא האמן מתוחכם יותר, ורומז בעדינות לכיוונו של ארדואן, שלכאורה תומך “בפתרון מדיני” לסכסוך בין הפוליסריו ומרוקו על השליטה בסהרה המערבית, ובפועל מצודד באלג’יריה.
אציין כי הזירה הזו, היא חלק מהמלחמה הקרה שמתנהלת בין טורקיה והסולטאן, מול סעודיה והאמירויות.

מילה על היסטוריה

ואם תשאלו למה הכוונה? אז אזכיר לכם את התבוסה הראשונה של הצבא העות’מאני, במלחמת העולם הראשונה,בקרב מול הרוסים בקווקז, על העיר הקטנה ארדהאן (כיום נמצאת בגבול טורקיה – גאורגיה) שהחל ב 15 בדצמבר 1914, כשהעו’תמאנים ניסו לכבוש את העיר, וכמו הרוסים ספגו אבדות כבדות, והמשיך בקרב על העיר סריקמיש, שכלל ברוב טמטום עו’תמאני גם את “צעדת המוות” של ה 26 בדצמבר, שמתוך 32 אלף חיילים עות’מאנים, שרדו את המסע הרגלי בהרי אללהוקבר, רק כ 3,400 שגם הם חלו… בסיכום כל הקרבות, שנעשה בינואר 1915 התברר כי אמנם לרוסים היו כ 47 אלף נפגעים, אבל
לארמיה השלישית של צבא העות’מאני, שמנתה בתחילת הקרבות כ 130 אלף חיילים, היו 90 אלף הרוגים, שמתוכם כ 30 אלף קפאו למוות…

היות והצבא העות’מאני היה מצויד שלא כראוי, ואספקה לא הייתה דבר שבשגרה, היו רבים מהחיילים שנפגעו מהקור העז של החורף בקווקז, והיות ולא מעטים מהחיילים העות’מאנים היו יחפים, זכה הקרב הזה במערכה על הקווקז (שנמשכה עד 1918) לשם שבו הוא מוכר באזור הקווקז: “המלחמה היחפה” (גם המערכה על סוריה, בהמשך המלחמה, מוכרת בסוריה בשם דומה, היות וגם בסוריה היו חיילים עות’מאנים יחפים…)

ואם כבר היסטוריה וקישורים לזמנים אחרים, במערכה בקווקז נגד הטורקים, בנוסף לרוסים, היו גם כ 20 אלף מתנדבים ארמנים, שהיה להם תפקיד חשוב בתבוסה העות’מאנית, כשכוחות ארמנים תקפו שיירות טורקיות, דבר שלאחר מכן תרם לרדיפת העם הארמני ע”י הטורקים…

מילה על דגלים וצבעים

ברשותכם אתייחס גם אל דגל הפוליסריו שזרוק על החול, ואציין כי בנוסף לכך שהדגל הוא בצבעי הלאומיות הערבית – הפאן ערביות (الوحدة العربية) ושמקורם בצבעי החליפויות של ימי התפשטות האסלאם.
שחור, לבן, ירוק, ואדום, ובמרכז הדגל יש סהר וכוכב מחומש אדומים

צבעי הדגל הבאים לייצג את הזיקה והשייכות לעמי ערב, ואזכור למרד הערבי ואת ההתנגדות לשלטון זר, מסמלים גם את הדברים הבאים: הפס השחור מייצג את מות הקדושים שנפלו במלחמה למען העצמאות, נגד האימפריאליזם והדיכוי, הפס הלבן מסמל תקווה ושלום, הפס הירוק מסמל חיים ועושר, והמשולש האדום מסמל את דם הקדושים וכן את פוליטיקה מתקדמת והמורשת המהפכנית של המדינה, והסהר והכוכב המחומש האדומים – משמשים כסמלי האסלאם.

שימו לב שהדגל דומה מאוד לדגל אש”פ שהפך לדגלה של הרש”פ, שאליו נוספו הסהר והכוכב האדומים.
המקור לדמיון אינו מקרי, אל-אוואלי מוסטפה סייד (الوالي مصطفى السيد) מייסד חזית הפוליסריו, היה תומך אש”פ, ואש”פ תמכו בפוליסריו, ולכן הוא כיבד את אש”פ כשלקח את דגל ארגון אש”פ כבסיס לעיצוב הדגל, והוסיף לו במרכזו את הסהר והכוכב האדומים.

מילה על חומה

ולסיום אוסיף לגבי חומת הסהרה המערבית, המכונה ע”י הסהראווים גדר הבושה, שאותה חומה נבנתה בשישה שלבים, רובה מערכת סוללת עפר ותעלה צמודות, ויש מקומות בהן יש עוד סוללה או יותר, חלקה גם גדרות וחלקה חומות בטון, שלכל אורכה ישנם מוצבים, ואורכה הכולל 2,700 ק”מ, לאורך קטעים רבים ישנם גם שדות מוקשים, ולכל אורכה, כל 4-5 ק”מ תמצאו מוצבים של הצבא המרוקאי, מוצבי תצפית קטנים, עם 10 חיילים, ומוצבים מחלקתיים של 35-40 חיילים, ובקו השני תמצאו מוצבים פלוגתיים של כח התערבות מהירה, וביניהם גם מוצבים גדולים יותר, בסך הכל מעל 160 אלף חיילים המוצבים לאורך החומה.

קרדיט: אביעד, מקבוצת נציב, ערוץ הטלגרם מבט למזרח התיכון