מבצע “פונטיאק”-10/11 באוקטובר 1973- על יחידת הנתרנים שפעלה בג’בל עתקה

עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים לחמו חיילי הנתרנים (תותחנים מוצנחים )ברמת הגולן.

ב-9 באוקטובר ניתנה הפקודה להכין פלגה למבצע בחזית הדרום.

הפלגה, הוטסה משדה התעופה מחניים לבסיס תל-נוף. שם הורכב כוח לביצוע פעולה מיוחדת בפיקוד סא”ל עמוס ירון, בעברו סגן מפקד חטיבת הצנחנים . הכוח כלל 23 לוחמים תותחנים מוצנחים כולם בוגרי הנח”ל המוצנח גדוד 50 ואנשי מילואים מסיירת מטכ”ל, אשר עליהם הוטל לאבטח את התותחנים בעת הירי.על הכוח פיקדו רס”ן שמעון רום סרן שמיר. וסגן עידו קצין הטיווח.

המשימה שהוטלה על הכוח הייתה לבצע פשיטה מוסקת בעומק מצרים, וזאת על מנת לשבש את המערכים העורפיים של המצרים ולאלץ אותם להפנות תשומת לב מחזית הלחימה בתוך שטח סיני לשטחם הם על אדמת יבשת אפריקה.

מתווה הפשיטה כלל נחיתה בג’בל עתקה ומשם ביצוע ירי ארטילרי לעבר מפקדות הארמיה השלישית המצרית וכן לעבר צומת קשר חיונית בקרבת הקילומטר ה-101, על ציר קהיר – סואץ.

מאחר שהפקודה שניתנה למפקד טייסת המסוקים לא כללה מודיעין ולא כללה נתוני מזג אוויר, הוא  החליט לתכנן את נתיב הטיסה על בסיס מודיעין בדבר סוללות טילים ומיקום מוצבים שנאסף טרם פרוץ המלחמה והניח בתכנון הנתיב את הטמפרטורה שנמדדה ברפידים באותו לילה .

IAF CH-53.jpg

קרדיט:ויקיפדיה

בלילה שבין ה-11 – 10 באוקטובר המריאו מרפידים שני מסוקי יסעור מטייסת “דורסי הלילה” ובהם כוח של 23 לוחמים, קצין קישור, שני תותחים נגררים יבילי אוויר, ופגזים. המסוקים טסו מערבה דרך ראס סודר, חצו את ים סוף והמשיכו מערבה לכיוון ג’בל עתקה שעל אדמת מצרים בגובה נמוך מבלי שנורתה לעברם אש נ”מ. לאחר שנחתו יצא מהמסוק מפקד התותחנים וגילה שהקרקע סילעית ואינה מתאימה לקיבוע התותחים.

קרדיט:ויקיפדיה

מפקד הכוח שב למסוק והחליט יחד עם מפקד הטייסת לחפש נקודת נחיתה אלטרנטיבית על אף הקושי הנובע מהצורך בתכנון נתוני ירי חדשים לתותחים. הכוח הוטס לגבעה אחרת שבה הורד מפקד הכוח מצא אותה מתאימה להצבת התותחים ואישר את פריקת הכוח מהמסוק (מיקום מקורב של אזור ההנחתה).

לאחר הנחיתה ביצע הכוח טיווח וירה 90 פגזים על מפקדות הארמיה השלישית וצומת חיונית ומצבורי דלק באזור הק”מ ה-101 על ציר קהיר-סואץ והסב להם נזקים ואבדות בטרם התפנה, ללא נפגעים ,לאחור.

“נחתתי כשהמסוק נוטה בזוית חדה קדימה ואז הצליחו התותחנים להכניס את התותח השני לתוך המסוק.” ציור המראה את המסוק המרחף במדרון והתותחנים דוחפים את התותח למסוק (ציור:אודי צופף דרך IDF ARMOURׂ)

לאחר 50 דקות הוחלט על סיום המשימה והכוח הזעיק את המסוקים לחילוץ, אולם בשל תנאי מזג אוויר וערפל לא הצליחו טייסי המסוקים לזהות את הכוח שעל ההר. בעקבות זאת החליט מפקד הטייסת, יובל אפרת, כי יבצע את משימת החילוץ במסוק אחד בלבד. על אף קשיים מרובים בטיסה ובזיהוי, הצליח אפרת, אשר הדליק את אורות הנחיתה של המסוק כדי להקל עליו לזהות את הכוח. הוא נחת בקרבתם ופינה אותם לקווי צה”ל.

הדרמה על הג’בל הייתה גדולה . ערפל כבד כיסה את הכוח ועמוס ירון, מפקד הפעולה ,נתן לטייס יובל אפשרות לנטוש וזה סרב וחילץ את הכוח .

על אומץ ליבו זכה הטייס לאיתור המופת יחד עם צוותו. בתחקור הפעולה סיפר יובל הטייס :”היינו קצרים מאד בדלק. עשינו חישוב שלא בטוח שנצליח להגיע לרפידים עם הדלק שיש לנו”.

אמרתי למכונאי המוטס:” יאללה, יאללה, תספור אותם ותסגור את הדלת”.

הוא ענה לי: “מה זה תספור אותם? אין כאן אף אחד”.

שאלתי אותו היכן הם והוא ענה: “המפקד שלהם לקח אותם לסרוק את השטח ולראות שהם לא שכחו כלום”.

חשבתי שאני משתגע.

בסוף הם הגיעו.

סגרנו את הדלת ויצאנו חזרה הביתה. הגענו לרפידים קצרים מאד בדלק. כשנחתנו עמוס ירון ניגש אלי ואמר: “יובל, ידענו שאתה לא תשאיר אותנו על ההר הזה”. הם לא ידעו כמה זה היה קרוב לכך.

הטייס סא”ל יובל אפרת – האיש והאגדה:

מקור ויקיפדיה