חילוקי דעות בצמרת האיראנית ערב חתימת הסכם אסטרטגי עם סין
איראן נראית קרובה מאוד לחתימה על הסכם אסטרטגי עם סין, לתקופה של 25 שנה, והיא כוללת היבטים צבאיים כמו הקמת ועדה צבאית משותפת לתעשיות צבאיות, תכנון נשק וייצור תחמושת, חילופי ידע בתחום הלוחמה בטרור, כמו גם היבטים כלכליים, שם הנתונים המודלפים מדברים על חוזים בשווי של 400 מיליארד דולר, שיותר ממחציתם נמצאים בנפט ובגז האיראניים. נראה כי להסכם יש גם היבט גיאופוליטי שכן סין מבקשת להגביר את השפעתה במזרח התיכון, בסיועה של איראן.
אחמדינג'אד תיאר את ההסכם כחשאי ולא כאינטרס של העם האיראני (מכיוון שהוא כולל את השליטה של סין בכלכלה האיראנית). רזה פהלווי תיאר אותו כ"בגידה באינטרסים של העם. "באשר לעיתונים האיראניים, ההסכם תואר כהסכם בין אריה לדרקון, אולם האופוזיציה תיארה אותו כחלק מהאסטרטגיה של סין לכבוש את העולם, זה דומה להסכמים של מדינות המערב לפני 200 שנה עם המדינות שהן כבשו אותן מאוחר יותר.
הנושא החשוב עבור סין הוא הרחבת פרויקט החגורה הכלכלית שלה, משמעות הדבר היא שליטה בנמלים ובאיים, ובכך לשלוט בחופי אפגניסטן, פקיסטן, איראן, עיראק, סוריה, לבנון וטורקיה, והיא דומה מאוד לשליטת פורטוגל ובריטניה בנמלים לפני מאות שנים כחלק משליטתם על הסחר ברחבי העולם.
סין מעוניינת בהסכם עם איראן שיכלול את הנמלים והאיים איראניים שבמפרץ הפרסי, כולל האיים השנויים במחלוקת בין איחוד האמירויות הערביות לאיראן, בנוסף לאי קיש.
ההסכם לא נראה כתגובה איראנית לסנקציות המערביות, אם נראה שהוא כך, אלא זה רצון איראני כי סין תשלוט בעולם ובכך תגרום לירידה בהשפעה המערבית.
