ושוב מצלצל האלוף בריק בכל פעמוני האזהרה האפשריים: צבא היבשה אינו מוכן

אין לישראל מענה צבאי הולם למערך של 250 אלף טילים ורקטות שנבנה סביבנו בעשור האחרון, בניצוחם של האיראנים. על פי ההערכות, במלחמה הבאה ישוגרו על העורף הישראלי כ–3,000 טילים בכל יום. חלקם — ההולך וגדל בהתמדה — יהיו טילים מדויקים, כבדים, עם ראשי נפץ של מאות קילוגרמים, וארוכי טווח, שנזקם עצום ואת כולם חייבים ליירט. טילים אלה יגרמו לאלפי הרוגים, לקריסת תשתיות לאומיות ולהרס שכמותו לא ידענו מעולם. אף כי העורף הישראלי יהפוך לזירה המרכזית של המלחמה הבאה, הוא לא זכה בשנים האחרונות לתשומת לב ולטיפול יסודי של הצבא והמדינה, כאשר איום הטילים צמח לנגד עינינו.

ההערכה שצבא היבשה אינו מוכן למלחמה, כפי שהוצגה ב”דו”ח בריק” (שהוגש לראש הממשלה ב–2018), מעוגנת בכל הביקורות של מבקר מערכת הביטחון, מבקר צה”ל ומבקר המדינה בשנים האחרונות. גם אם בתקופת הרמטכ”ל הקודם, גדי איזנקוט, הושקעו מיליארדי שקלים באמצעי לחימה חדשים בחזית הטכנולוגית, קיצוצים בכוח אדם שנעשו בצורה לא מושכלת ולא יעילה, גרמו לפגיעה קריטית ביכולת לטפל באמצעי הלחימה האלה ולתחזקם ברמת כשירות סבירה. לא זו אף זו, בשל מחסור בימי מילואים ובכוח אדם מקצועי, לא הוכשרו יחידות מילואים — ולעתים גם לא יחידות סדירות — להפעיל את אמצעי הלחימה החדשים.

בנוסף, פשתה בצה”ל מזה שנים רבות תרבות ארגונית, ניהולית ופיקודית שהיא מתחת לכל ביקורת. זו מחלה שללא ריפויה אין סיכוי לרפא את הצבא ולהכין אותו למלחמה. תרבות זו ניכרת בחוסר משמעת, בהעדר בקרה ומעקב, באי־תיקון של ממצאי ביקורות, ובחוסר ניהול ותכלול (אינטגרציה) בין גופי המערכת. היא ניכרת גם בפערים בלתי ניתנים לגישור בין המשימות לבין כוח האדם שנותר אחרי קיצוצים לא מושכלים בקרב אנשי קבע וקיצור השירות לבנים. הסיבות הללו גררו כשלים רבים, שתוצאתם הרת האסון היא אובדן המקצועיות, אובדן המוטיבציה, ונתק של הקצונה הבכירה מהשטח.

המשבר הכלכלי שמתרגש עלינו בעקבות מגפת הקורונה, לא יאפשר לקדם בקצב הנדרש את התוכנית הרב־שנתית “תנופה”, שהציג הרמטכ”ל אביב כוכבי. הוא אף מעמיד בספק את היקף הסיוע של ארצות הברית לצה”ל, מאחר שגם כלכלת ארה”ב נפגעה.

אין ספק שבתוכנית הרב־שנתית שמוביל כוכבי הושקעו מחשבה ויצירתיות, אך לביצועה נחוצה תוספת תקציבית של עשרות מיליארדי שקלים בעשור הקרוב. המיתון העמוק והגירעון שאליהם צפוי המשק הישראלי להיכנס כעת דורשים לחשב מסלול מחדש: אם צה”ל ימתין לתקציב הדרוש לו לביצוע התוכנית הרב־שנתית יעבור זמן רב — וזה עלול להיות מאוחר מדי.

הרעיון המארגן של הצבא צריך להתבסס על יצירת יכולת התקפה והגנה עם הכוחות שבידיו כעת, ועל הבאתם לכשירות מבצעית באופן מיטבי. על צה”ל לפתח יכולות לייזר ליירוט טילים, שעלותן נמוכה עשרות מונים מייצור של טילים נגד טילים. צריך לעצור מיד את ההחלטה שהתקבלה לקצץ מאות טנקים בסד”כ היבשה, כהמשך לקיצוץ הדרסטי שכבר נעשה — כי הכלים הישנים מקוצצים קודם שהגיעו חדשים, ונוצר פער גדול במוכנות צבא היבשה למלחמה. הפחתה נוספת של מאות טנקים מסדר הכוחות, כפי שצופה תוכנית “תנופה”, תהיה הקש שישבור את גב הגמל. צבא היבשה יגיע לחוסר יכולת תפקוד במלחמה רב־זירתית ותהיה בכך פגיעה חמורה נוספת בביטחון המדינה.

הגענו למצב שבו אין לצבא היבשה עתודות וגמישות לרכז מאמץ להתקפה בגזרה אחת, ובו בזמן להגן על הגזרות האחרות במלחמה רב־זירתית. נוסף על לחימה בחמאס ובג’יהאד האיסלאמי בעזה, יהיה על צה”ל להילחם בזירה העתידית בחיזבאללה בלבנון, בצבא סוריה שלרשותו יותר מאלף טנקים ויחידות חי”ר וקומנדו, וכן באלפי אנשי תנזים ביהודה ושומרון, שיירו לכל עבר. מצב כזה יחייב ריכוז כוחות גדולים, שבמציאות הקיימת אינם בנמצא.

זה התרחיש הסביר ביותר בהתפרצות אזורית שאין לנו שליטה עליה. מדובר בהסתבכות שאיש אינו יכול לצפות מראש, מלחמה שעלולה לפרוץ גם אם איש לא יהיה מעוניין בה.

איני רואה חלון הזדמנויות של שנים אחדות לבניית הצבא, כפי שהעריכו בצה”ל לפני התפרצות הקורונה — ההיפך הוא הנכון. העוני וחרפת הרעב במדינות העוינות סביבנו, עלולים לגרור את אוכלוסיותיהן להפגנות ענק ולאלימות נגד השלטון. התוצאה תהא בהכרח הגברת ההיתכנות שהמשטרים המאוימים ינסו להפנות את הלחץ והזעם של האוכלוסייה הרעבה לעבר ישראל.

הצבא חייב להטיל את כל כובד משקלו, לטפל ביסודות התרבות הארגונית הקלוקלת, וממנה לבנות את החדש. ללא מהלך כזה, אין כל סיכוי לשפר את מוכנותו למלחמה. וללא שילוב ידיים עם הממשלה החדשה יהיה קשה מאוד להתקדם.

קרדיט : האלוף (מיל’) בריק. קרדיט לתמונה: דובר צה”ל

עוד כתבה בנושא :