“רבותי ההיסטוריה חוזרת”

הם היו שמות ידועים ונשכחו. חגי אשד ויוסף חריף ואריה צימוקי וארי רט וגבריאל שטרן ויהושע תדמור, ואני ה”בנימין” של תא הכתבים המדיניים. רק אני נותרתי.
התהלכנו אז במסדרונות הממשלה ובכנסת ובסעודות החגיגיות ובטקסים הצנועים למדי, ונשמנו את היהירות.
גולדה מאיר סיכלה כל יוזמה מדינית. אבא אבן גמגם. פנחס ספיר רעד מפניה. משה דיין ניסה הסדר ביניים, אבל היא שחקה אותו. גם את יצחק רבין. יגאל אלון הכין תכנית הזויה לסיפוח מחצית יהודה ושומרון, ובנה באוויר גשר מיריחו עד לפסגת הר הבית.
עזר וייצמן ראה את עצמו טייס על ותהה מי הם האפסים האלה אנואר סאדאת וחאפז אסד? רק ד”ר יעקב הרצוג שתק. הוא אהב את ארץ ישראל והיה נאמן לממשלה, וגם חשש להרגיז את גולדה, אבל קדרותו העידה חרש-חרש שהוא מבין.
הם היו שיכורי כוח.
אמריקה בכיסנו. אירופה היא שום-כלום.
לא רוצים שלום. לא צריכים שלום. הערבים אינם מסוגלים. עד לצהרי יום הכיפורים ההוא ב-1973 שמיד אחריו שקלה גולדה לבלוע כדורי רעל.

הנה הם חוזרים הימים ההם.
אמריקה עם נשיא מטורף וקורונה ומדינה בוערת תומך בסיפוח.
מי הם האירופים שיגידו לנו? לפני שנתפס לבולמוס של כריזמה שבתאי-צבי’ית ידע ביבי להתרסן. עכשיו הוא שובר את כל הכללים. כמו שבתאי צבי שבמאה ה-17 ביטל את צום ט’ באב כי הוא המלך המשיח ויש לחגוג – כך ביבי בועט במשפט הבינלאומי: תנו לו סיפוח.
כי מצרים לא תעז. וירדן לא תעז. ואירופה לא תעז. והמפרציות יבלעו את הסיפוח. וסעודיה גם. ואם תהיה אינתיפאדה נכה ונהרוס, “אל תירא עבדי יעקוב”.
הם מנהלים מדיניות של “כל יכול”. הממשלה הזאת בזה ולועגת לכל העולם. הכל בעבור סיפוח שאין לו משמעות ביטחונית. הכל בשם ה’ צבאות, שבכלל אינו מעוניין.
כמו אז, “אני ואפסי עוד”. רק שהפעם לא יטלפנו לי מחמת גילי מהחטיבה של נתק’ה ניר לשבור את הצום ולבוא מיד. “מה שהיה הוא שיהיה ואין חדש תחת השמש.”
ביבי כשל בקורונה. ביבי כשל בכלכלה. ביבי מסבך את ישראל בעימות מדיני עם העולם ועם החוק הבינלאומי. ביבי יגמור כמו גולדה.

קרדיט : העיתונאי דן מרגלית