מבוא

מעיון בצילום לוויין עולה כי במורדות המזרחיים של ג’בל ג’ניפה נכרו שש מנהרות המשמשות לאחסון אמצעי לחימה צבאיים. ג’בל ג’ניפה נמצא כ־8 ק”מ ממערב לנתיב תעלת סואץ העובר באגם המר הגדול, וכ־15 ק”מ דרומית מזרחית לשדה התעופה פאיד. מנהרות אלה הן חלק ממיזם גדול לכריית מנהרות במרחב תעלת סואץ. עד לתגלית האחרונה אותרו 46 מנהרות, שרובן נכרו בשנים האחרונות.

רקע היסטורי

עד למלחמת יום הכיפורים התבסס מערך האחסון של נשק ותחמושת בצבא מצרים על מחסן מטכ”לי מרכזי במערות ואדי חוף שמדרום לקהיר (מחצבות של הפרעונים שבמלחמת העולם השנייה הותאמו על ידי הבריטים לאחסון ציוד צבאי). נוסף על מחסני ואדי חוף הייתה שרשרת ארוכה מאוד של אתרים לאחסון תחמושת. חלקם נבנו עוד בימי הבריטים וחלקם על ידי המצרים כחלק מההכנות למלחמת יום הכיפורים. חלק מאתרי האחסון של המצרים – בעיקר אלה שבקרבת תעלת סואץ – היו למעשה דיפונים שבהם אוכסנה האפסניה מתחת לכיפת השמיים.

אחרי מלחמת יום הכיפורים החל הצבא המצרי לבנות בחזית התעלה שורה של מבני אחסון מוגנים בסוללות עפר שנועדו להחליף את מערך האחסון בדיפונים שהיה פרוס בחזית התעלה. לאחר חתימת הסכם השלום בשנת 1979, החלו המצרים גם בכריית מנהרות לאחסון אמצעי לחימה צבאיים. עד שנת 2004 נכרו בסך הכול 18 מנהרות אחסון בשיפולים הצפוניים של ג’בל עויבד ובשיפולים הצפוניים של ג’בל עתקה. עומקן של המנהרות אינו ידוע לי ואיני יכול לשער את שטח האחסון שלהן, אך מניתוח רוחב דרך הגישה ומניתוח פתח המנהרות, אין ספק שהן מאפשרות אחסון של כלים גדולים, כגון משגרי טילי סקאד או טילי קרקע-קרקע אחרים.

מאז שנת 2004 ועד לשנת 2010 שקטה הגדה המערבית של תעלת סואץ. המצרים התרכזו בתקופה זו בפיתוח התשתית הלוגיסטית של צבא מצרים בסיני. בתקופה זו הכפיל צבא מצרים את קיבולת מחסניו ומאגריו בסיני [1]

בניית מנהרות אחסון חדשות במרחב תעלת סואץ

כפי שדיווחתי בעבר, בצילום לוויין שצולם ב־09.08.2018, נראות ממערב למנהרות ה”ישנות” בג’בל עתקה שנבנו לפני 2004, עבודות בנייה של 28 מנהרות חדשות. המנהרות מפוזרות למרגלות הצפוניים של ג’בל עתקה ומשתרעות לאורך של כ־7 ק”מ. נראה כי העבודה ברובה הושלמה ועתה עוסקים בעיקר בבניית חומה שתקיף ככל הנראה את אתר האחסון. פתח הכניסה למערות מוגן בקשת בטון בקוטר של כ־7 מטר, אך לא ברור אם פנים המערה בנוי בטון אף הוא. החצץ שנכרה משמש לבניית סוללת להגנת הכניסה למנהרה. ברי שעבודות הבנייה החלו לאחר נובמבר 2011, וסביר להניח (בעקבות הממצא של מערות ג’ניפה שלהלן) שבנייתן החלה רק בשנת 2015. אורך המנהרות אינו ידוע, אך אין ספק שהוא מגיע לעשרות מטרים.

זה עתה איתרתי, בעזרת מכר שחפץ להישאר בעילום שם, עוד שש מנהרות חדשות. העבודות לכריית מנהרות אלה החלו לאחר ינואר 2015 ונכון למאי 2019 נראה שבנייתן הסתיימה. המנהרות בנויות בזוגות ודומות מאוד במאפיינים שלהן למנהרות שאיתרתי בעבר בג’בל עתקה.

מעצם עבודות הבנייה של המנהרות החדשות ניתן להסיק שהמנהרות שנבנו לפני שנת 2004 מלאות באמצעי הלחימה שיועדו להן. מאליה עולה השאלה מה קרה במזרח התיכון לאחר שנת 2011 שחייב את המצרים בבנייה יקרה של 34 מנהרות נוסף על 18 המנהרות הקיימות עוד מלפני שנת 2004. כלומר, גידול של כ־190%

סיכום והערכה

כריית מנהרות הוא עסק יקר ואין זה סביר שמנהרות אלה נכרו כדי לאחסן בהם שמיכות או תחמושת נק”ל. כמו כן יש לזכור כי המחסנים העצומים במערות ואדי חוף פעילים. אם המטכ”ל המצרי חפץ להגן על אמל”ח יקר במיוחד, הוא יכול לאחסנו בוואדי חוף. ידוע בוודאות כי בעבר הרחוק אוכסנו בוואדי חוף טילי קרקע-קרקע מסוג סקאד, טנקים ואף מטוסים.

להערכתי, מי שטורח היום להגדיל את מערך המנהרות במרחב הלוגיסטי של ארמיה 3 ולהעמידו על לפחות 52 מנהרות אחסון,  רואה לנגד עיניו שני יעדים:

• אחסון אמל”ח אסטרטגי היכול לפעול במהירות מול ישראל. אמל”ח זה יכול להיות טילים ומשגרי טילים מסוגים שונים ואין להוציא מכלל אפשרות גם ראשי נפץ כימיים (למצרים יש יכולות מוכרות בייצור נשק כימי כבר משנות ה־60 של המאה הקודמת. היא אף ייצאה נשק כימי לסוריה אחרי מלחמת ששת הימים. ראו ספרי “מודיעין תלוש מהקרקע”).
• הגידול הבלתי מוסבר של כ־190% הוא, להערכתי, חלק מהגידול המואץ של צבא מצרים מאז שעבד אל פתח א־סיסי תפס את השלטון (ראו פרטים בסדרת המאמרים שפרסמתי עד כה).

יהיה אשר יהיה ייעוד המנהרות, עובדה שלא ניתן לערער אחריה היא, שהן נבנות בחזית מול ישראל. עובדה זו בצירוף העובדה שמרבית עבודות פיתוח התשתית הצבאית בכל התחומים האחרים (דלק תחמושת, שדות תעופה, כבישים וכיוצא באלה) מבוצעות גם הן בעיקר מול החזית עם ישראל, מפריכות, לדעתי, את הסברות המתרצות את התעצמות צבא מצרים כהכנה להתמודדות מול טורקיה או מול איראן או סתם כדי להראות לכל באי תבל את גדולת הצבא המצרי.

הערות

[1]  מאמר 6+7, דצמבר 2017

[2] מאמר 32, אוקטובר 2018

[3]  ייתכן שנכרו מנהרות נוספות אך הן לא אותרו עד עתה.

קרדיט: סא”ל (בדימוס) אלי דקל – חוקר מערכות תשתית בארצות ערב

פרקים קודמים:

מצרים:פיתוח מואץ של תשתיות צבא במרחב תעלת סואץ – סיני.פרק 1 בסדרה.
מצרים: סלילת אוטוסטרדות בסיני. פרק 2 בסדרה.
מצרים:גשר ומנהרות חדשות בתעלת סואץ.פרק 3.
מצרים:מערך הביצורים בפתחת רפידים מתפורר. פרק 4.
מצרים: הרחבת שדות צבאיים בסיני ובמרחב קהיר – תעלת סואץ. פרק 5
מצרים: לכל חייל מצרי בסיני – נבנה מחסן תחמושת בגודל 3 מ”ר. פרק 6.
מצרים: הצבא המצרי אוגר דלק בסיני.פרק 7.
מצרים: הכפלת סד”כ מובילי הטנקים.פרק 8.
מצרים: כוחות היבשה בצבא מצרים. סקירה כללית וסיכום תכניות הרכש. פרק 9 . 
מצרים:זרוע ההגנה האווירית.סקירה כללית וסיכום תכניות רכש.פרק 10.
מצרים: זרוע הים בצבא מצרים. סקירה כללית וסיכום תכניות רכש. פרק 13.
מצרים: זרוע האוויר-סקירה כללית וסיכום תכניות רכש. פרק 14.
מצרים: גשרים חדשים על תעלת סואץ. פרק 15
מצרים: מה מסתירה מצרים בנושא ההתעצמות הצבאית – פרק 16
מצרים אוגרת דלק ליום סגריר – פרק  17
מצרים: מערך הגישור הצבאי בתעלת סואץ – פרק 18