קצרצר לפרשת חיי שרה – תורה של נחמה – התקיימות ההבטחה או אורך הרוח של המובטח?

בס"ד
קצרצר לפרשת חיי שרה – תורה של נחמה – התקיימות ההבטחה או אורך הרוח של המובטח?
פרשת חיי שרה נפתחת בסיפור ארוך המתאר את פעלתנותו של אברהם אבינו כדי להשיג מקום לקבורת אשתו שרה, כולל פירוט של המו"מ שהוא מנהל עם עפרון בן צוחר החיתי כדי לרכוש ממנו את מערת המכפלה. לשם מה הובא בתורה הסיפור הזה, ובפירוט כה גדול?
נחמה מציגה את תשובותיהם של שניים מחשובי מפרשי התורה – ראב"ע ורמב״ן. תשובתו הראשונה של אבן עזרא היא: "להודיע מעלתה של ארץ ישראל על כל הארצות", אך הרמב"ן דוחה אותה, מכיוון שקבורה בארץ ישראל היא הדבר הטבעי והפשוט ביותר למי שחי בארץ, ולכן אין מכאן ראיה על אהבת הארץ או על חשיבותה.
נחמה מעירה, שהרמב״ן, הדוחה הסבר זה, עלה לארץ וייחס לה חשיבות רבה בפרשנותו ובהגותו; ובכל זאת, הוא לא מנצל את ההזדמנות הזו לדבר בשבח הארץ, מכיוון שלדבריה השיקול העיקרי שלו בפרשנותו לא היה אמונות ודעות, אלא שיקול פרשני – הבחנה בין מה שמשתלב בכתוב, בלשונו ובהקשרו, למה שאינו משתלב. [הערה: עקרונית יש חולקים על עמדתה זו וסבורים שלרש"י הייתה גם מגמה חינוכית בפרשנותו; בולט בעמדה זו – פרופ' אברהם גרוסמן ז"ל.]
הסיבה השנייה שראב"ע הציע היא להראות איך הבטחת ה' לאברהם, שהארץ תהיה נחלתו, מתקיימת כבר בחייו. אך הרמב״ן דוחה גם את ההסבר הזה, שהרי הסיפור מראה לנו איך אברהם תלוי בבני חת ואף משתחווה להם. הסיפור מציג דווקא את הפער שבין ההבטחה לבין המציאות. פער זה הינו אחד מן הניסיונות שבהם נתנסה אברהם אבינו, וחז״ל שיבחו אותו על עמידתו בניסיון הזה, על כך שלא בא בתלונות ולא הרהר אחר מידותיו של הקב"ה. הבטחת ה' "ואגדלה שמך", מתגשמת בסיפור, לאור הכבוד שלו זוכה אברהם מבני חת, אך הבטחת הארץ עדיין לא.
(ראו: נ' ליבוביץ, לימוד פרשני התורה ודרכים להוראתם: ספר בראשית, עמ' 82–85; עיונים בספר בראשית, עמ' 146–149; א' גרוסמן, רש"י, בפרט עמ' 100–108.)

בברכת שבת שלום וחודש טוב ומבורך,

קרדיט: הפרופסור ( אמריטוס) עמוס פריש – ראש החוג לתנ"ך לשעבר באוניברסיטת בר אילן