ארדואן מנתק את השקע: כך טורקיה חוסמת את חזון 'הצינור הערבי' והגז הישראלי

המהלך הטורקי לחיבור צפון סוריה לרשת החשמל והזרמת גז טבעי משטחה מהווה שינוי גיאופוליטי ואנרגטי דרמטי, המייתר את הצורך הכלכלי והפיזי של סוריה בהסתמכות על 'הצינור הערבי' (הזרמת גז מישראל דרך ירדן).
ההשפעה הישירה של המהלך הטורקי על דחיקת הגז הישראלי (העובר כגז ירדני) מסוריה מבוססת על מספר גורמים מרכזיים:
1. אספקת תחליף אנרגטי ישיר וזול יותר לחלב ולצפון המדינה
תשתית קרובה ומהירה: טורקיה הקימה קו מתח גבוה להזרמת חשמל ישיר, ובמקביל השלימה קו גז טבעי קצר מהעיר הטורקית קיליס ישירות לתחנת הכוח של חלב שבצפון סוריה.
נפחי אספקה משמעותיים: במסגרת ההסכמים, טורקיה מזרימה מיליארדי מטרים מעוקבים (BCM) של גז מדי שנה, שמיועדים להפעלת תחנות כוח מקומיות ולייצור חשמל בהיקפים של מעל 1.3 גיגה-וואט. אספקה מסיבית זו בצפון המדינה מקטינה בצורה חדה את הצורך של המשטר הסורי החדש לרכוש אנרגיה או חשמל המיוצרים מדרום.
2. יצירת "מובלעת אנרגטית" עצמאית ודחיקת פרויקט הצינור הערבי
תחליף לצינור הערבי (AGP): בעבר, התוכניות האזוריות (בתמיכה אמריקאית קודמת) שקלו להזרים גז מישראל, דרך ירדן וסוריה, כדי להפעיל תחנות כוח ולספק חשמל ללבנון ולדרום סוריה.
הפיכת סוריה ל"נכס אנרגטי" טורקי: ברגע שטורקיה מחברת את התשתיות שלה לצפון סוריה ומזרימה גז זר (למשל מאזרבייג'ן או מהיבוא הטורקי), היא מייצרת עובדות בשטח. רשת החשמל והגז הסורית משתקמת ומיוצבת מלמעלה (מצפון) ולא מלמטה (מדרום), מה שהופך את הפרויקט הדרומי המבוסס על הגז הישראלי למיותר ולא כלכלי עבור דמשק.
3. מניעים גיאופוליטיים של אנקרה ודמשק
האינטרס הטורקי: ארדואן שואף למצב את טורקיה כמרכז (Hub) האנרגיה הבלעדי של האזור ולבלום יוזמות מסדרונות סחר ואנרגיה חלופיים שבהם ישראל מעורבת.
האינטרס הסורי: המשטר החדש בסוריה מוצא באנקרה שותפה פוליטית ואסטרטגית קרובה. פיתוח תלות אנרגטית בטורקיה עדיף מבחינתו מבחינה פוליטית על פני רכישת חשמל או גז שמתבססים, גם אם בעקיפין ומתחת לרדאר, על מקורות ישראליים.

בשורה התחתונה: על ידי אספקה מהירה של חשמל וגז טורקי ישירות למרכזי האוכלוסייה והתעשייה בצפון סוריה, טורקיה מייתרת את הצורך הפיזי של סוריה בייבוא אנרגיה מירדן, ובכך חוסמת את האפשרות שהגז הישראלי ישמש כעמוד התווך לשיקום משק האנרגיה הסורי.