סקירה אסטרטגית: "מבצע וולס" (Operation VELES) והולדת התמרון התת-קרקעי ההתקפי
סקירה אסטרטגית: "מבצע וולס" (Operation VELES) והולדת התמרון התת-קרקעי ההתקפי
מאת: מהנדס יהודה כפיר -בינוי מבצעי.
קרדיט: רשתות חברתיות
זירה: גזרת קופיאנסק (Kupiansk), חזית מזרח אוקראינה
1. היקפי כוחות וסדר כוחות (ספ"כ)
המבצע, שזכה לכינוי "Operation Impossible", בוצע במאמץ משולב של יחידות עילית אוקראיניות:
* הכוח הפורץ (תת-קרקע): צוותי הסתערות ייעודיים מתוך הקורפוס ה-2 "חארטיה" (Khartiia) ויחידת ההסתערות 425 "סקליה" (Skelya). סדר כוחות ממוקד בהיקף של -פלוגה (כ-100–150 לוחמים), שפעלה בצוותים קטנים ואוטונומיים.
* הכוח התומך (על-קרקעי): צוותי לחימה חטיבתיים שביצעו ירי רתק, פעילות הטעיה ברחפנים והסתערות משולבת ממונעת מעל פני השטח ברגע הגיחה.
* הכוח המגן (רוסי): יחידות קו ראשון רוסיות שהחזיקו במערך ביצורים מבוצר בעורף, תוך הסתמכות על השמיים הרווים להבטחת אגפיהם – מתוך הנחה שהעורף שלהם מוגן לחלוטין.
2. טקטיקה ואסטרטגיה: "תמרון ללא חיכוך" דרך בטן האדמה
* האתגר האסטרטגי: השמיים המודרניים, המכוסיים ברשת צפופה של רחפני תצפית ו-FPV (First-Person View), ביטלו את יכולת ההפתעה העל-קרקעית. כל ריכוז כוחות מלווה בגילוי מיידי והשמדה.
* הפתרון הטקטי: חדירה עמוקה של מעל 15 קילומטרים בתוך צינורות גז פלדה נטושים של "גזפרום" (בקטרים של 1.2 עד 1.4 מטרים בחלקם).
* שיטת הפעולה:
* שהייה ממושכת: הלוחמים חיו, נעו ונלחמו בתוך הצנרת במשך חודשים בתנאים פיזיים ופסיכולוגיים קיצוניים (חוסר חמצן, חום, חשיכה מוחלטת).
* איגוף תת-קרקעי: מעבר מלא מתחת לקווי ההגנה והמיקוש של האויב.
* התקפה משולבת (Multi-Domain Attack): גיחה פתאומית מפתחי יציאה בעורף הכוח הרוסי, במקביל להתקפה על-קרקעית גלויה. הגיחה יצרה הלם טקטי, כיתור מהיר ומוטטה את מערך ההגנה הרוסי בגזרה.
3. ציוד לחימה ואמצעים ייעודיים
הלחימה במרחב התוואי הצר דרשה התאמה אמצעית ייעודית:
* ניוד ותחבורה: שימוש בקרוניות נגררות קטנות, "באגי" חשמליים מושתקים ולוחות ניוד ידניים לשינוע תחמושת, מזון, חמצן וערכות פינוי פצועים.
* אמצעי לחימה ומיגון: מקלעים קומפקטיים, רובי סער מקוצרים, מטעני חבלה יעודיים לפתחי יציאה, ואמצעי ראיית לילה (NVG) תרמיים מתקדמים.
* קשר ותקשורת: פריסת כבלי תקשורת קווית ואופטית בתוך הצינורות להתגברות על חסימת סיגנל אלחוטי/GPS בתוך הפלדה.
4. הצפי לעתיד: בניית הכוח והפעלתו (Force Structure & Employment)
מבצע זה אינו אירוע נקודתי – הוא נקודת המפנה (Tipping Point) שמשנה את תפיסת התמרון היבשתי.
אם בעבר תת-הקרקע נתפס כמרחב הגנתי, פסיבי(כפי שראינו בעזה או בווייטנאם), כעת הוא הופך לזירת תמרון התקפית ראשית.
א. בניית הכוח (Force Development)
* חפירה יזום של נתיבי תקיפה (Pre-emptive Assault Tunnels):
צבאות לא יסתפקו עוד בניצול תשתיות אזרחיות קיימות. השלב הבא יהיה תכנון וכרייה יזומה של נתיבי תקיפה תת-קרקעיים מבעוד מועד, במטרה לאפשר חדירה שקטה אל מתחת למערכי הגנה עמוקים.
* הצטיידות בטכנולוגיות כרייה טקטיות (Micro-TBMs):
שילוב מכונות כרייה קומפקטיות, מהירות ושקטות כחלק מאמצעי הלחימה של חיל ההנדסה, המאפשרות כריית מנהרות טקטיות תוך כדי לחימה.
* אוטונומיה ורובוטיקה תת-קרקעית:
פיתוח רחפנים ורובוטים זחליים ליירוט, מידול 3D של תוואים, וטיהור מוקדמים של מנהרות לפני חדירת כוח אדם.
ב. הפעלת הכוח (Force Employment)
* תמרון איגוף דינמי (Subterranean Flanking):
בשדה הקרב השקוף של המחר, תת-הקרקע הוא השטח המת היחידי שנותר. מפקדי אוגדות וחטיבות יידרשו לנהל קרב משולב (Combined Arms) הכולל ממד אווירי (רחפנים), עליון (על-קרקע) ותת-קרקעי (תווך תמרוני).
* שינוי בדוקטרינה הצבאית:
צבאות שימשיכו להתייחס לתת-הקרקע כאל "איום שיש לנטרל" או מענה הגנתי בלבד (כמו התפיסה הנהוגה במידה רבה בישראל, מול צבאות אחרים שצוברים ניסיון מעשי) ימצאו את עצמם מופתעים טקטית ואסטרטגית.
סיכום
כפי שהטיסות הראשונות שינו את תפיסת המלחמה בראשית המאה ה-20 והפכו את האוויר לזירת קרב מרכזית, "מבצע וולס" מוכיח כי המעמקים הם חזית התמרון החדשה.
כפי שאמר בשעתו וולט דיסני: "אם אתה יכול לדמיין את זה, אתה יכול לעשות את זה."
בשדה הקרב של המחר, מה שנחשב בעבר לדמיון הנדסי או בדיוני – כבר הופך למציאות מבצעית בשטח.