רשת הבסיסים, הנמלים והמנחתים שבנו האמירויות באיים וברצועות החוף האסטרטגיות של תימן והנקודה הישראלית
- בסיס חיל האוויר באי מִיוּן (Perim): זהו המיזם המונומנטלי והרגיש ביותר של האמירויות. האי מיון שוכן ממש בתוך מיצר באב אל-מנדב ומחלק אותו לשני ערוצי שיט. בשנת 2021 חשפו צילומי לוויין של סוכנות הידיעות AP כי האמירויות הקימו בחשאי מסלול טיסה צבאי באורך של כ-1,800 מטרים באי, לצד האנגרים למטוסים ומבני מגורים צבאיים. הבסיס איפשר מעקב הדוק, איסוף מודיעין אותות (SIGINT) והזנקת כטב"מים ומטוסי תקיפה במהירות לכל נקודה בים האדום.
- התשתית הצבאית בארכיפלג סוקוטרה (ובפרט האי עבד אל-כּוּרי): רחוק יותר בים הערבי, קרוב לפתח מפרץ עדן, האמירויות הקימו מנחת מטוסים ובסיס ימי באי עבד אל-כורי. בסיס זה נועד להוות עמדת תצפית קדמית מול האוקיינוס ההודי ומפרץ עדן, המשלימה את ההגנה על נתיב השיט המוביל לבאב אל-מנדב.
- נמל התעופה הבינלאומי ובסיס חיל הים במוכא (Al-Mukha): אף על פי שאינו אי, האמירויות הפכו את עיר הנמל ההיסטורית מוכא (צפונית לד'ובאב) למפקדה המרכזית של כוחותיהן ובעלי בריתם בחוף המערבי. הם שיפצו והרחיבו את נמל התעופה המקומי כדי שישמש כציר הלוגיסטי המרכזי שלהן באזור.
בעקבות משבר וחילוקי דעות קשים בין ערב הסעודית לאיחוד האמירויות בתחילת שנת 2026, האמירויות נאלצו לפנות את נוכחותן הצבאית הישירה מחלק מהאתרים האלו (כולל מהאי מיון), והשליטה עליהם עברה לידי כוחות תימניים מקומיים בחסות סעודית , מה שהקל מאוחר יותר על החות'ים לכבוש את האתרים כי הם נותרו ללא הגנה מתאימה.
הנקודה הישראלית
-
- מצד החות'ים ואיראן: הציר השיעי משתמש בטענות הללו באופן קבוע כדי להצדיק את תקיפותיו בים האדום. הם מציגים את המאבק שלהם לא רק כמלחמה מקומית בתימן, אלא כ"מערכה ישירה נגד הישות הציונית" הפועלת מתוך שטח תימני כבוש לכאורה.
- מצד סעודיה (בהקשר של שנת 2026): חשיפת השימוש הישראלי במתקנים של האמירויות בטלוויזיה הסעודית שימשה לעיתים ככלי ניגוח פוליטי ולחץ מול אבו דאבי, על רקע חילוקי הדעות המקומיים ביניהן לגבי הניהול והשליטה בתימן ובבאב אל-מנדב.
תגובת האמירויות ל"נקודה הישראלית"
איחוד האמירויות הערביות הכחישה באופן גורף ורשמי את הטענות לפיהן היא אפשרה לישראל להקים בסיסים צבאיים או להשתמש במתקנים ובשדות תעופה בשטח תימן ובאיים האסטרטגיים.
משרד החוץ של האמירויות וגורמים רשמיים באבו דאבי נקטו במספר קווי הגנה ותגובה מרכזיים לאורך השנים ועד להסלמה הנוכחית באוקטובר 2026:
1. הכחשה מוחלטת של נוכחות ישראלית
בתגובה לדיווחים על הקמת בסיס מודיעין משותף עם ישראל בסוקוטרה או באי עבד אל-כּוּרי, הצהירו גורמים רשמיים באמירויות כי "הטענות הללו חסרות כל שחר ואינן מבוססות על מציאות עובדתית". באבו דאבי הדגישו כי אין שום נוכחות של אנשי צבא, קציני מודיעין או ציוד טכנולוגי ישראלי באיים התימניים שנמצאים תחת השפעתם.
2. דחיית הטענות על פגיעה בריבונות תימן
מכיוון שההאשמות הגיעו לעיתים קרובות מצד גורמים בממשלת תימן הרשמית או מצד מנהיגי שבטים מקומיים, האמירויות טענו כי כל הפעולות ההומניטריות והתשתיתיות שהן מבצעות באיים (כמו סוקוטרה) נעשות בתיאום מלא ומתוך כבוד לריבונות התימנית. הם הציגו את הבנייה והפיתוח באיים כמאמץ לסייע לאוכלוסייה המקומית ולספק לה מקומות תעסוקה ותשתיות אזרחיות.
3. שתיקה אסטרטגית וטקטיקת התעלמות
במקרים רבים, כמו לאחר פרסום תצלומי הלוויין של סוכנות הידיעות AP לגבי מסלול הטיסה המסתורי שנבנה באי מיון, איחוד האמירויות בחרה שלא להגיב באופן רשמי לפניות מצד כלי תקשורת בינלאומיים. במקום זאת, מי שהוציא את ההבהרות היו כוחות ה-STC (מועצת המעבר הדרומית בתימן, הנתמכת על ידי האמירויות) שטענו כי המתקנים והמנחתים נבנו עבור כוחות הקואליציה הערבית בלבד, לצורך המלחמה בחות'ים ואבטחת נתיבי השיט, ללא קשר לישראל.
4. האשמת איראן והחות'ים בלוחמה פסיכולוגית
התקשורת הממלכתית באמירויות הציגה את ההאשמות הללו כחלק מ"קמפיין דיסאינפורמציה" ולוחמה פסיכולוגית המנוהל על ידי איראן, המורדים החות'ים וכלי תקשורת המזוהים עם קטר וטורקיה (במיוחד בשנים שקדמו לפיוס האזורי). לפי קו זה, המטרה של פרסום הדיווחים הללו היא להסית את דעת הקהל בתימן ובעולם הערבי נגד האמירויות ולהציג אותן כמי ש"מכרו" אדמה ערבית לישראל.
