קצרצר לפרשת נֹחַ – הבריאה כצלם כנימוק לעונשו של הרוצח

בס"ד
קצרצר לפרשת נֹחַ – תורה של נחמה – הבריאה כצלם כנימוק לעונשו של הרוצח
בקצרצר של השבוע שעבר עסקנו בהגדרת האדם כנברא בצלם א-לוהים, כפי שמופיע בסיפור הבריאה. בפרשת נח חוזרת הגדרה זו של מעמד האדם, ובו היא משמשת כנימוק לדין שהתורה קובעת: "שופך דם האדם – באדם דמו יישפך, כי בצלם א-לוהים עשה את האדם" (בראשית ט',ו).
תוכנו של הפסוק ברור למדיי, אך השאלה היא, למי הכוונה במילה "האדם", שעליו נאמר בפסוק שנברא בצלם, ואיך עובדת היותו נברא בצלם מהווה נימוק לעונש המוות שיוטל על הרוצח. נחמה מציגה שלוש דעות:
א) הרוצח הוא בן אדם שנברא בצלם א-לוהים עם ייעוד, כדברי נחמה, "להיות שותף לה' במעשה בראשית". ומה הוא עשה במקום זה? רצח אדם. במעשה נורא זה, הרוצח, כדברי רד"ק, "השחית צלמו תחילה בעוברו מצות הא-ל".
ב) הסבר אחר, ודומה שזה ההסבר הספונטני העולה במוחנו למקרא הכתוב: המילה "האדם" מתייחסת לנרצח. לא חפץ דומם השחית הרוצח, אלא הוא הרס את יצירתו המיוחדת של הא-ל שנבראה בצלם א-לוהים (רד"ק: "והוא עשה אותו בצלמו, והוא השחיתו").
ג) ועוד פירוש שלישי מעניין מציגה נחמה (ומביאה אותו בשמו של "חזקוני"). המילה "האדם" מתייחסת לשופט. לפי הסברהּ, סמכותו להיות שופט נובעת מתוקף היותו נברא בצלם, וככזה יש לו אחריות חברתית על מה שקורה בחברה, והוא צריך לסלק את הפגיעות בה.
חנן פורת מביא את שלושת הפירושים האלה, והוא מציג ראיה לעדיפותו של הפירוש השלישי, הפחות צפוי – מיקומו של הנימוק "כי בצלם…" מיד לאחר "באדם דמו יישפך" (= באמצעות אדם, השופט) מביא להבנתו כהצדקה לכך שלאדם יש סמכות להוציא להורג את הרוצח. סמכות זו נובעת מהיות השופט האנושי נברא בצלם, הולך בדרכו של הבורא ומשליט צדק ויושר בארץ.
(ראו: נ' ליבוביץ, עיונים בספר בראשית, עמ' 57–60; ח' פורת, מעט מן האור: בראשית, עמ' 71–73.)

בברכת שבת שלום וחודש טוב ומבורך,

קרדיט: הפרופסור (אמריטוס) עמוס פריש – ראש החוג (לשעבר) לתנ"ך באוניברסיטת בר אילן