מתחת לרדאר: כיצד מצליחים החות'ים לחדור את מערכי ההגנה האווירית המתקדמים בסעודיה?

התקפות החות'ים על ערב הסעודית נמשכות, ומכוונות נגד כל דבר, החל משדה התעופה הבינלאומי המלך ח'אלד בריאד ועד למתקנים חיוניים, כולל מתקני ארמקו, וכתוצאה מכך נהרגו, נפצעו ושיבושים בתנועה האווירית. למרות שלממלכה יש מערכות הגנה אווירית מתקדמות, טילים וכטב"מים הצליחו להגיע למטרותיהם. כיצד זה קורה?

הצלחתם של החות'ים לחדור לעיתים את מערך ההגנה האווירית של ערב הסעודית נובעת משילוב של אתגרים טכנולוגיים, אסטרטגיים וגאוגרפיים, ואינה מעידה בהכרח על כשל מוחלט של המערכות הסעודיות, אלא על מגבלות אינהרנטיות של טכנולוגיית ההגנה הנוכחית מול איומים א-סימטריים.

הגורמים המרכזיים 
1. אופי האיום ואסטרטגיית "הצפת המרחב"
נחילים משולבים: החות'ים משתמשים באסטרטגיה של שיגור סימולטני של עשרות כלי טיס בלתי מאוישים (כטב"מים) מתאבדים וטילי שיוט. כאשר כמות גדולה של מטרות מגיעה בבת אחת, היא עלולה ליצור רוויה (הצפה) של מערכות המכ"ם והירי, מה שמקשה על מיירטים לנעול על כל המטרות בו-זמנית.
עלות מול תועלת (א-סימטריה): כטב"ם חות'י או איראני מיוצר בעלות של אלפי דולרים בודדים, בעוד שכל טיל מיירט של מערכת "פטריוט" (Patriot) האמריקאית עולה מיליוני דולרים. המלאי של טילי היירט מוגבל, והחלטה ליירט כל איום קטן עלולה לרוקן את המחסנים במהירות.

2. מגבלות טכנולוגיות של מערכות ההגנה
התמחות באיומים שונים: מערכות כמו פטריוט ו-THAAD תוכננו בעיקר ליירוט טילים בליסטיים הטסים בגובה רב ובמהירות עצומה. כטב"מים וטילי שיוט, לעומת זאת, טסים בגובה נמוך מאוד, במהירות איטית ובמסלולים מפותלים.
שטחים מתים במכ"ם: טיסה בגובה נמוך מנצלת את קימור כדור הארץ ואת הטופוגרפיה ההררית כדי "להתחבא" מהמכ"ם הקרקעי עד לשלב מאוחר מאוד, מה שמקצר משמעותית את זמן התגובה של מערכות ההגנה.

3. נקודות התורפה הגיאוגרפיות של הממלכה
שטח עצום להגנה: ערב הסעודית היא מדינה ענקית עם גבולות ארוכים (כולל גבול מורכב עם תימן) ואינספור מתקנים אסטרטגיים מבוזרים – שדות תעופה, תחנות כוח, ומתקני נפט של חברת ארמקו. בלתי אפשרי פיזית וכלכלית לפרוס הגנה הרמטית רב-שכבתית סביב כל נקודה ונקודה במדינה.
כיווני תקיפה לא צפויים: בתקיפות מפורסמות בעבר (כמו התקיפה על מתקני אבקייק וח'וראיס), האיומים לא הגיעו ישירות מדרום (תימן), אלא עקפו והגיעו מכיוון צפון או מזרח, ובכך הפתיעו את מערכות המכ"ם שהיו מכוונות אל עבר זירת הלחימה העיקרית.

האם זה חושף חולשות בהגנה הסעודית?
התשובה היא כן, אך מדובר בחולשות שמשותפות לרוב צבאות העולם המערבי המתמודדים עם לוחמה א-סימטרית מודרנית:
חוסר בשכבת הגנה נמוכה וצפופה: בעבר, ההגנה הסעודית התבססה כמעט לחלוטין על מערכות הגנה לגובה רב ומדיום. היא סבלה ממחסור במערכות טקטיות קצרות טווח (בדומה ל"כיפת ברזל" או מערכות תותחי לייזר/נ"מ מתקדמים) שיכולות להתמודד ביעילות ובזול עם איומים בגובה נמוך.
תלות במודיעין והתרעה מוקדמת: חולשה נוספת היא הקושי בגילוי מוקדם של פלטפורמות שיגור ניידות בתוך תימן, דבר המצריך עיוורון מודיעיני חלקי ומקשה על סיכול האיום בטרם שוגר.
לסיכום: ערב הסעודית השקיעה רבות בשנים האחרונות ברכש של מערכות הגנה נוספות, שיפור השילוב בין המערכות השונות (אינטגרציה) וקבלת סיוע מודיעיני וטכנולוגי בינלאומי כדי לסגור את "החורים" הללו, אך כפי שמוכיח שדה הקרב המודרני – הגנה מאה אחוזים מפני נחילי כטב"מים נמוכי-טסה היא אתגר מורכב ביותר לכל מדינה.