אבולוציה תחת אש: כיצד המלחמה באוקראינה מעצבת מחדש את טנק המחר

ראש חברת אורלווגונזבוד, יצרנית הטנקים הגדולה ביותר ברוסיה, חשף כי כלי רכב קרביים רוסיים עברו יותר מ-300 שינויים מאז תחילת המבצע הצבאי המיוחד, כולל יותר מ-100 שינויי עיצוב בסיסיים לשיפור ההגנה והחוסן מפני איומי רחפנים. הבכיר הרוסי דחה את הרעיון לפיו טנקים איבדו את חשיבותם בשדה הקרב, וטען כי מערכות אלו עדיין מסוגלות להתפתח ולהסתגל לתנאי קרב משתנים. הוא ניבא כי טנקים עתידיים יהפכו למרכזי פיקוד ובקרה עבור רחפנים, הכוללים צריחים רובוטיים לחלוטין ואנשי צוות הממוקמים בתוך מבנה משוריין המציע הגנה משופרת. הוא גם הצביע על מגמה עולמית של הגדלת קליבר תותחי הטנקים, עם אפשרויות הנעות בין 130 ל-140 מ"מ, במאמץ לשפר את כוח האש ואת היכולת להתמודד עם מטרות מבוצרות. ( קרדיט: ערביכ דפנס)

ההצהרה של ראש חברת אורלווגונזבוד (Uralvagonzavod), יצרנית הטנקים המרכזית של רוסיה, משקפת את הניסיון הרוסי להפיק לקחים מיידיים מהמלחמה באוקראינה (המכונה ברוסיה "המבצע הצבאי המיוחד"). דבריו מנסים לענות על אחת השאלות הבוערות ביותר בעולם הצבאי כיום: האם הטנק מת, או שהוא פשוט עובר אבולוציה?
מאחורי חוות דעת זו עומדים אינטרסים תעשייתיים, אילוצים מבצעיים ותפיסות טקטיות חדשות, אשר מעצבים מחדש את שדה הקרב העתידי.

הרקע
מענה למשבר הרחפנים (FPV): בתחילת המלחמה באוקראינה, טנקים רוסיים ספגו אבדות כבדות מרחפנים זולים וקטלניים ומטילי נ"ט מתקדמים. ה"פתרונות" הראשוניים (כמו סככות ברזל מאולתרות על הצריח, המכונות "כלובי קופים") הפכו כעת ליותר מ-300 שינויים הנדסיים ממוסדים. החברה נאלצה לעצב מחדש את מיגון הטנקים (כמו ה-T-90M וה-T-80BVM) כדי לשרוד איומים שמגיעים מלמעלה ומכל עבר.
הצדקת נחיצות הטנק והתעשייה: במערב וברוסיה עלו קולות שטענו כי עידן הטנקים הסתיים בגלל הקלות שבה ניתן להשמידם באמצעות רחפן ב-500 דולר. כראש יצרנית הטנקים הגדולה במדינה, יש לו אינטרס מובהק להוכיח שהטנק נותר רלוונטי וכי ההשקעה המסיבית בתעשייה הזו מוצדקת.
לקחי הלוחמה המשולבת: הניסיון באוקראינה הראה שאמנם טנקים פגיעים ללא הגנה, אך עדיין אי אפשר לכבוש או להחזיק שטח, לפרוץ קווים מבוצרים או לספק כוח אש מוגן ומנייד לחיל הרגלים בלעדיהם.

המשמעות לשדה הקרב העתידי
החזון שמציג הבכיר הרוסי מסמן תפנית דרמטית באופן שבו שריון יפעל בעשורים הבאים:
1. הטנק כ"ספינת אם" ומרכז פיקוד לרחפנים
במקום להיות רק כלי שיורה פגזים, הטנק העתידי ינהל להקות רחפנים משלו. רחפנים אלו ישמשו כ"עיניים" של הטנק מעבר לקו הראייה (לצורך תצפית וסיור) וישמשו גם כחימוש משוטט לתקיפת מטרות מרוחקות.
2. אוטומציה מלאה והפרדת הצריח מהצוות
המגמה שרוסיה החלה להציג בטנק ה-T-14 ארמטה (Armata) הופכת לסטנדרט עולמי מבוקש.
קפסולה משוריינת: אנשי הצוות לא ישבו יותר בצריח או מתחתיו (ליד התחמושת הפגיעה), אלא בתוך תא מוגן ומבודד היטב בגוף הטנק.
צריח רובוטי (בלתי מאויש): הצריח יופעל מרחוק באמצעות חיישנים, מצלמות ומערכות ממוחשבות, מה שיקטין את הפגיעות בנפש במקרה של חדירת שריון.
3. מרוץ החימוש של הקליברים (130-140 מ"מ)
כדי להתמודד עם שריון מודרני מוגבר ומקלטים מבוצרים, קליבר ה-120 מ"מ המערבי וה-125 מ"מ המזרחי כבר אינם מספיקים.
הגדלת הקליבר ל-130 מ"מ (כפי שגרמניה מפתחת עבור ה-Panther KF51) או 140 מ"מ (כפי שנבדק בצרפת וארה"ב) תאפשר פגזים בעלי אנרגיה קינטית עצומה ויכולת חדירה חסרת תקדים.
החיסרון: פגזים גדולים יותר משמעותם פחות תחמושת בתוך הטנק, מה שמחייב מערכות טעינה אוטומטיות מתקדמות וקטנות יותר.
4. הגנה אקטיבית ולוחמה אלקטרונית (ל"א) כסטנדרט
ההגנה הפסיבית (פלדה ומיגון ריאקטיבי) הגיעה למגבלת המשקל שלה. טנקים עתידיים יסתמכו על:
מערכות הגנה אקטיביות (APS): דוגמת "מעיל רוח" הישראלית או מערכות רוסיות מקבילות, המיירטות איומים באוויר לפני פגיעה.
חליפות ל"א מובנות: שיבוש תדרי הרדיו של רחפני FPV כדי לגרום להם להתרסק לפני שהם מגיעים לטנק.
לסיכום: הטנק לא נעלם, אלא משנה את עורו. משלט רחוק קטלני שהיה תלוי בעיקר בכוח אש ישיר, הוא הופך למערכת לחימה דיגיטלית, ממוגנת ואוטונומית, המשלבת לחימה קיברנטית, אווירית ויבשתית בו-זמנית.