המנדט הבריטי כבר לא תקף בירושלים: פשרת השינמוך הלילית של גדעון סער שגררה סילוק 20 דיפלומטים
הסיפור מאחורי המשבר והסכם הפשרה הדיפלומטי שהושג באוקטובר 2026 בין ירושלים ללונדון הוא מאבק על ריבונות, סנקציות מדיניות וניסיון של שני הצדדים לטפס לרדת מהעץ מבלי להיראות מובסים.
1. הרקע
- העילה הישירה: בחודש ספטמבר 2026, ממשלת הלייבור בבריטניה בראשות אנדי ברנהאם הכריזה על חרם סחר מוחלט וסנקציות נגד ההתנחלויות ביהודה ושומרון. הסנקציות כללו איסור יבוא על סחורות המיוצרות מעבר לקו הירוק וסנקציות נגד חברות ואנשים פרטיים התומכים בהרחבתן.
- התגובה הישראלית: שר החוץ הישראלי, גדעון סער, הודיע בתגובה על אולטימטום של 30 יום לסגירת הקונסוליה הבריטית במזרח ירושלים (השוכנת בשייח' ג'ראח ומנהלת עצמאית, בנפרד מהשגרירות בתל אביב, את היחסים עם הפלסטינים). סער הצהיר כי ישראל "לא תפנה עוד את הלחי השנייה למתקפות דיפלומטיות".
- הסלמה על סף פיצוץ: ככל שהתקרב ה-8 באוקטובר (מועד פקיעת האולטימטום), בריטניה איימה בצעד תגובה חריג ביותר בין בעלות ברית: גירוש של כ-27 דיפלומטים ישראלים משגרירות ישראל בלונדון. יועץ הביטחון הלאומי הבריטי, ג'ונתן פאוול, אף הגיע למשא ומתן חשאי בישראל שנכשל ברגע הראשון. בסופו של דבר, רק בשיחות ליליות קדחתניות שנמשכו עד לרגע האחרון, הושגה פשרת שנמוך.
2. הסכם הפשרה
בלילה שבין ה-7 ל-8 באוקטובר הושג מתווה שבו כל צד מציג "ניצחון" משלו:
- הסרת השלטים הרשמיים: עובדי הקונסוליה הבריטית הסירו במהלך הלילה את השלטים הרשמיים של "הקונסוליה הכללית" מהבניין.
- עזיבת רוב הצוות: הקונסולית הכללית של בריטניה ועוד 20 דיפלומטים בריטים סיימו את תפקידם ועזבו את ישראל.
- שנמוך ל"משלחת": המקום הפסיק לתפקד כקונסוליה ובמקום זאת הוגדר מחדש תחת השם "המשלחת הבריטית, ירושלים" (UK Mission, Jerusalem).
- צוות משימה מצומצם: ישראל התירה לצוות מצומצם של 7 דיפלומטים בריטים בלבד להישאר במבנה (שנמצא בבעלות ממשלת בריטניה) כדי להמשיך להפעיל אותו תחת מגבלות פעילות קשות.
- ביטול הסנקציות הנגדיות: בתמורה להסדר זה, בריטניה התחייבה לא לגרש דיפלומטים ישראלים מלונדון ולא לנקוט בצעדי ענישה הדדיים.
3. המשמעות האמיתית של הפשרה
ההסכם הוא תרגיל מובהק ב"עמימות דיפלומטית" שנועד למנוע קרע גלוי, אך יש לו משמעויות עמוקות:
| הזווית הישראלית (הישג הסברתי וסמלי) | הזווית הבריטית (שמירה על העקרונות והשטח) |
|---|---|
| הפגנת ריבונות במזרח ירושלים: ישראל הוכיחה שהיא מסוגלת לכפות את תנאיה על מעצמה זרה בתוך גבולות הבירה, לשלול את מעמדה העצמאי של הקונסוליה ולצמצם את כוחה ב-70%. | אי-הכרה בזכות הישראלית: שר החוץ הבריטי אד מיליבנד הדגיש כי בריטניה אינה מכירה בזכותה המשפטית של ישראל לסגור את הנציגות, שכן היא רואה במזרח ירושלים שטח כבוש. |
| ענישת הממשל בלונדון: מהלך פוליטי שמסמן קו נוקשה מול ממשלת הלייבור, במיוחד לקראת הבחירות הקרובות בישראל בסוף אוקטובר (בריטניה ביקשה למנוע מהנושא להפוך לכלי ניגוח בקמפיין הבחירות). | המשך הקשר עם הפלסטינים: בריטניה שמרה על המבנה ההיסטורי שלה (הפועל מ-1839), סירבה למזג אותו עם השגרירות בתל אביב, והותירה רגל דיפלומטית בדלת במזרח ירושלים כדי להמשיך לתמוך בחזון שתי המדינות. |
בשורה התחתונה: מדובר בשינמוך טכני ומנהלתי משמעותי של הנציגות הבריטית בירושלים. ישראל הצליחה לכופף את זרועה של בריטניה ברמה הסמלית וגירשה את רוב הדיפלומטים, אך בריטניה הצליחה למנוע סגירה מוחלטת של הנציגות, לא חזרה בה מהסנקציות על ההתנחלויות, והקפיאה את המשבר הגדול – לפחות באופן זמני, בהערכה שהממשלה בירושלים תתחלף לאחר הבחירות ויהיה ניתן להמשיך במלוא הפעילות האנטי – ישראלית שיהיה מקובל על הממשל הישראלי החדש.
