(…. מהרשתות החברתיות)
התכוננו לכאוס!
לכל מדינות המפרץ וטורקיה ואזרבייג'ן וטורקמניסטן ועיראק: הכאוס לאחר נפילת המשטר האיראני בלתי נמנע. זה לא אופציה שמנהלים בדוחות, אלא שלב הכרחי לסידור מחדש של איראן החדשה ולשרטוט מפת המזרח התיכון החדשה.
איראן שתצוץ לאחר הקריסה תתקדם לכיוון הימין החילוני הקיצוני לאחר חוויה דתית כואבת שעבר העם עם כנופיית פשיסטים ששלטה במעשי פשע המזוויעות ביותר שידעה האזור מתחת למסווה האסלאמי.
תגובת הנגד הפנימית גדולה ממה שמכריזים: היקף האתאיזם והיציאה מהדת תהיה גבוהה ממה שאיש מדמיין בגלל עשרות שנים של הסתרה.
נותרו גלויים רק המיליציות שיצאו אתמול לרחובות טהרן, ולא עולות על חצי מיליון מגויסי טרור מול עם המונה 90 מיליון, רב-גוני אתנית ומגוון בלאומים ומגזרים, שעדיין לא אמר את דברו בגלל הדיכוי הדיקטטורי המתמוטט.
צפו למלחמה שתימשך כחמש שנים שתשנה את פני איראן מבפנים ותעסיק את סביבתה כולה. החזיתות האפשריות ברורות: בלוצ'יסטן בדרום-מזרח, אחוואז וערבים בדרום-מערב, כורדים בצפון-מערב, אזרים בצפון, והמאבק בתוך טהרן ואספהאן וקום בין שרידי משמרות המהפכה ופליטי המנגנונים.

הציטוט לעיל מייצג ניתוח גיאופוליטי או הערכת מודיעין (אזרחית או רשמית) העוסקת בתרחיש של קריסת המשטר האיראני וההשלכות האזוריות הדרמטיות שלו.
מאחורי דיווח או ניתוח מסוג זה עומדים כמה אלמנטים מרכזיים, המבוססים על מגמות אסטרטגיות אמיתיות במזרח התיכון:
1. קריסת "ציר ההתנגדות" והחלשת טהראן
הדיווח נשען על המציאות המתוחה שבה איראן ספגה מכות אסטרטגיות קשות בשנים האחרונות. בין היתר, קריסת משטר אסד בסוריה, הפגיעה האנושה בנכסים של איראן בלבנון ובעזה, ושרשרת חיסולים של בכירי משטר ומשמרות המהפכה (כולל דיווחים חוזרים על כאוס, נתק בצמרת ומאבקי כוח פנימיים בטהראן). הניתוח יוצא מנקודת הנחה שהמשטר נוטף דם פוליטי וקריסתו היא עניין של זמן.
2. תאוריית "כאוס מנוהל" (תוכנית הכאוס של חמינאי)
האמירה "הכאוס בלתי נמנע… שלב הכרחי לשרטוט מפת המזרח התיכון" מתכתבת עם הערכות מודיעין לפיהן ההנהגה האיראנית פיתחה "תוכנית כאוס". לפי התזה הזו, אם המשטר ירגיש איום קיומי, הוא ינסה "לשרוף את המועדון" ולגרור את מדינות המפרץ (כמו סעודיה ואיחוד האמירויות), עיראק וטורקיה למלחמה אזורית כוללת כדי להעלות את המחיר העולמי של הפלת המשטר.
3. חזיתות אתניות ופיצול פנימי באיראן
איראן אינה מדינה הומוגנית. הציטוט משרטט במדויק את קווי השבר האתניים שיתעוררו ברגע שהיד הקשה של המשטר המרכזי בטהראן תרפה:
- בלוצ'יסטן (דרום-מזרח): מיעוט סוני בלוצ'י הנלחם מזה שנים בשלטון השיעי.
- אחוואז (דרום-מערב): מחוז עשיר בנפט עם רוב ערבי הסובל מדיכוי ואפליה.
- כורדיסטן האיראנית (צפון-מערב): תנועות לאומיות כורדיות חמושות ומאורגנות.
- אזרים (צפון): מיעוט טורקי-אזרי ענק (הגדול באיראן) בעל זיקה חזקה לאזרבייג'ן ולטורקיה. קריסה בטהראן עלולה לשאוב את טורקיה ובאקו להתערבות צבאית כדי להגן עליהם או למנוע כאוס בגבולותיהן.
4. חילון קיצוני ותגובת נגד לדת
הטיעון לגבי "היקף האתאיזם והיציאה מהדת" מבוסס על סקרי עומק עצמאיים שנערכו בשנים האחרונות בקרב הציבור האיראני (למשל של מכון GAMAAN). הסקרים הראו כי עשרות שנים של כפייה דתית קיצונית תחת שלטון האייתוללות הובילו לגל מאסיבי ושקט של חילון, עזיבת האסלאם הממסדי, ואפילו פנייה לאתאיזם או לדתות אחרות. הכותב מעריך שהשלטון הבא ינוע באופן קיצוני לצד השני – ימין חילוני לאומני (לעתים אנטי-ערבי ואנטי-מוסלמי באופן מופגן).
5. יחסי הכוחות: חצי מיליון מול 90 מיליון
הניתוח מנסה להרגיע לגבי עוצמתו האמיתית של המשטר. הוא טוען שכוחות הדיכוי – משמרות המהפכה (IRGC), חברי הבסיג' והמיליציות – מונים כמה מאות אלפי חמושים בלבד. מולם עומד עם של 90 מיליון איש שרובו מתוסכל מהמשבר הכלכלי, מחנק החירויות ומהבידוד הבינלאומי, ושרק מחכה לשעת כושר כדי לפרק את מנגנוני השלטון.
לסיכום: מדובר בניתוח אסטרטגי המזהיר כי נפילת המשטר באיראן לא תהיה אירוע חלק או קל בסגנון "דמוקרטיה מיידית", אלא תקופת מעבר רוויית דם ומלחמות אזרחים (הערכה של כ-5 שנים) שתזעזע את כל המדינות השכנות, אך בסופה עשויה לקום איראן שונה לחלוטין, חילונית ומפוצלת.