שפל היסטורי: כיצד הפכה עזה לכלכלה של חצי דולר ליום?

דוח רשמי של ועידת האו"ם לסחר ופיתוח (UNCTAD) מאשר כי התמ"ג לנפש ברצועת עזה צנח לשפל חסר תקדים של כ-161 דולר בשנה – סכום השווה לפחות מ-50 סנט (חצי דולר) ליום לאדם. הנתונים מתארים את אחת ההתרסקויות הכלכליות המהירות והחריפות ביותר שנרשמו בהיסטוריה המודרנית.

• קריסה מוחלטת של התוצר המקומי: במהלך השנים 2023–2024, התוצר המקומי הגולמי (תמ"ג) של עזה התכווץ בשיעור מצטבר של 87%, והכלכלה המקומית הצטמצמה ל-13% בלבד מגודלה בשנת 2022.
• הרס תשתיות ייצור: הלחימה המתמשכת הובילה לפגיעה או להרס מוחלט של כ-70% מהמבנים והתשתיות ברצועה. נתון זה כולל מפעלים, שטחים חקלאיים, בתי עסק, בנקים ומערכות אנרגיה ומים, מה ששיתק לחלוטין את היכולת לייצר פעילות כלכלית עצמאית.
• אבטלה המונית: שיעור האבטלה ברצועת עזה זינק ליותר מ-80%. מרבית האוכלוסייה איבדה את מקורות הכנסתה באופן מוחלט, ואין מקומות עבודה פעילים במשק.
• אינפלציה דוהרת: בעקבות המחסור החמור בסחורות וההגבלות על כניסת מוצרים מסחריים, מדד המחירים לצרכן ושיעור האינפלציה ברצועה זינקו ב-238%, מה שהפך את מעט המוצרים הקיימים לבלתי ניתנים להשגה עבור התושבים. 

• עוני רב-ממדי מוחלט: רמת ההכנסה הזו מציבה את עזה בתחתית הדירוג העולמי של תמ"ג לנפש. לפי האו"ם, כל 2.3 מיליון תושבי הרצועה חיים כעת מתחת לקו העוני ונמצאים במצב של עוני רב-ממדי קיצוני (Multidimensional Poverty).
• מחיקת עשורים של פיתוח: מומחי UNCTAD מציינים כי רמת התוצר לנפש הנוכחית החזירה את עזה עשרות שנים לאחור, ופגעה באופן אנוש ביותר מ-69 שנים של מדדי פיתוח אנושי ברצועה.
• תלות מוחלטת בסיוע חיצוני: כלכלה של חצי דולר ליום לא מאפשרת רכישת מזון, תרופות או קורת גג בשוק החופשי. המשמעות היא שקיום האוכלוסייה תלוי באופן בלעדי באספקת סיוע הומניטרי בינלאומי.
• צפי לשיקום ממושך: להערכת האו"ם, הבנק העולמי והאיחוד האירופי, עלות השיקום של התשתיות הפיזיות והכלכליות בעזה נאמדת בלמעלה מ-70 מיליארד דולר. גם תחת תרחישים אופטימיים של צמיחה דו-ספרתית וסיוע בינלאומי מסיבי, יידרשו עשרות שנים רק כדי להחזיר את רמת החיים והרווחה בעזה למצב שבו הייתה ערב אוקטובר 2023.