קצרצר לפרשת ניצבים-וילך – לנצח את המוות באמצעות חיים במסגרת הברית

.בס"ד
קצרצר לפרשת ניצבים-וילך – אמר ר' יונתן [זקס] "לנצח את המוות באמצעות חיים במסגרת הברית"
יציאת מצרים, המסע הגדול לשחרור העם, התנהלה לא רק במישור הגיאוגרפי אלא גם במישור הרוחני-התרבותי. התורה מרחיקה אותנו גם מהשקפת העולם של המעצמה המצרית, שאחד מגילוייה היה התמקדות במוות ומתן דגש על החיים שלאחר המוות. לעומת הפירמידות הכבירות המנציחות את מלכי מצרים, מקום קִברו של משה אינו ידוע, וכך מונעת התורה אפשרות של עלייה לרגל לקברו של המנהיג וסגידה לו.
משה רבנו לפני מותו מדבר על הבחירה בין החיים והטוב לבין המוות והרע. החיים הם טובה וברכה, ולא המוות. אז איך זוכים בחיים ומתגברים על המוות? באמצעות חיים במסגרת הברית, שהיא רב-דורית: כשאנו מחדשים את הברית של אבותינו, כשאנו חיים על פי אמונתם, הם מגיעים לאלמוות באמצעותנו, ובהמשך – כך גם אנחנו באמצעות ילדינו. וכלשון הרב זקס: "אם תשמרו את הברית, אבותיכם יחיו בכם ואתם תחיו בילדיכם (או בתלמידיכם או במוטבי החסד שלכם)" . מנהיגנו משה נעשה בן אלמוות לא בזכות קבר מפואר אלא בזכות תלמידיו מדור לדור.
שתי המצוות האחרונות בתורה מופיעות בפרשת וילך: הראשונה – הַקְהֵל: איסוף כל העם, כולל הטף, פעם בשבע שנים, לקריאת התורה באוזניהם, והרב זקס רואה כאן טקס של ברית. כך הברית אינה נשארת אירוע חד-פעמי, אלא היא זיכרון חי בכל דור ודור. (הרמב"ם משווה את המעמד למתן התורה בסיני, "כאילו עתה נצטווה בה ומפי הגבורה שומעה")*
והמצווה השנייה – כתיבת "השירה הזאת", לפי המסורת: ספר תורה, שכל אדם מצוּוה לכתוב לו משלו. המכנה המשותף של שתי המצוות הוא לא להסתפק בכך שאבותינו קיבלו את התורה, אלא לקבל את התורה בכל דור מחדש, ובכך לשמור על שרשרת החיים של עמנו מדור לדור.
* יד החזקה, הלכות חגיגה, פרק ג הלכה ו (עיינו: הרב י' זקס, שיג ושיח, ב, עמ' 373–377 = שיעורים במנהיגות, עמ' 219–223; אני מאמין, עמ' 230–234.)
בברכת שבת שלום ושנה טובה ומבורכת,
קרדיט: הפרופסור (אמריטוס) עמוס פריש – לשעבר ראש החוג לתנ"ך באוניברסיטת בר אילן