המירוץ למעמקים: הקשר ההיסטורי והטכנולוגי בין לחימה תת-קרקעית לנשק גרעיני והאם שוב כשל אסטרטגי אמריקאי יביא לשימוש מבצעי בחימוש גרעיני?

המירוץ למעמקים: הקשר ההיסטורי והטכנולוגי בין לחימה תת-קרקעית לנשק גרעיני והאם שוב כשל אסטרטגי אמריקאי יביא לשימוש מבצעי בחימוש גרעיני?

לאורך ההיסטוריה הצבאית, ההתמודדות בין אמצעי פריצה והשמדה לבין מערכי מיגון והסתרה יצרה מעגל מואץ של חדשנות הנדסית. ככל שהדיוק ועוצמת האש על פני השטח גדלו, כך עברו תשתיות אסטרטגיות, מפקדות ומתחמי ליבה אל מעמקי האדמה. הופעתו של הנשק הגרעיני הפכה את פני השטח לחסרי הגנה טוטאלית, ומאז ועד היום מתנהל מעגל תגובה הדדי בין ביצורי עומק לבין אמצעי תקיפה גרעיניים.

צומת הדרכים של מלחמת העולם השנייה

השורשים של הזיקה הזו נעוצים בשלהי מלחמת העולם השנייה. בקרבות באיוו ג'ימה ובאוקינאווה ב-1945, נתקלו הכוחות האמריקאיים במערכות בונקרים ומנהרות חצובות בסלע שהכניסו את הלחימה למבוי סתום עקוב מדם. הביצורים היפניים נטרלו את אפקטיביות ההפצצות האוויריות והימיות וכפו קרב התשה איטי מבית לבית וממנהרה למנהרה. ההבנה שפלישה יבשתית לאיי הבית תגבה מאות אלפי חללים אמריקאיים ומיליוני יפנים היא שהניעה בסופו של דבר את ההחלטה, שנויית המחלוקת, להטיל את הפצצות האטום בקיץ 1945, מתוך תפיסה ששבירת רוח ההתנגדות המבוצרת תבוא על ידי פריצת דרך טכנולוגית טוטאלית.

המלחמה הקרה: המעבר לבטן האדמה
בעידן הטילים הבליסטיים וראשי הקרב הגרעיניים, פני השטח הפכו לפגיעים לחלוטין. כדי להבטיח שרידות, המעצמות העבירו את הנכסים הקריטיים ביותר שלהן אל מתחת לשכבות סלע עצומות:
* סילואים מוטמנים: פירים אנכיים מבטון מזוין בתוך בטן האדמה להגנה על משגרי טילים בין-יבשתיים מפני מכה ראשונה.
* מפקדות מעמקים אסטרטגיות: מתחמים עצומים דוגמת מפקדת NORAD בהר צ'איין בארה"ב או מתקנים מקבילים בהרי אוראל, שנחצבו תחת מאות מטרים של סלע גרניט.

האתגר המודרני: מתקני הגרעין של איראן והדילמה הטקטית
הזיקה בין תת-הקרקע לגרעין מקבלת כיום משנה תוקף נוכח הניסיונות של מדינות כמו צפון קוריאה ואיראן להסתיר את תוכניות הגרעין שלהן בעומק ההרים (דוגמת מתקן פורדו והמתחם החצוב החדש בהר המכוש). עומקים אלו, השוכנים תחת מאות מטרים של סלע קשה, מאתגרים באופן קיצוני גם את פצצות חודרות הבונקרים הקונבנציונליות הכבדות ביותר כמו ה-GBU-57 MOP.
מציאות הנדסית זו מציבה את מקבלי ההחלטות בפני דילמה אסטרטגית חריפה, ומעלה מחדש את הדיון סביב הצורך בראשי קרב גרעיניים טקטיים ייעודיים (דוגמת ה-B61-11) שנועדו להעביר גל הדף אדיר במעמקים. בסופו של דבר, המעגל ממשיך להזין את עצמו: ההתבצרות התת-קרקעית המודרנית ממשיכה לדחוף את גבולות היכולת ההנדסית והצבאית מקצה לקצה — וימים יגידו האם המרחב התת-קרקעי יהפוך בסופו של דבר למפלט האחרון של האנושות בעולם רדיואקטיבי כפי שמקובל לראות בסיפורי המדע הבדיוני , או לזירת העימות המרכזית הבאה שבה יתרון ההגנה התת קרקעי נעלם בזכות חישה מתקדמת ,טורפדו אוטונומי תת קרקעי ופצצות גרעין חודרות ביצורים .

קרדיט: מהנדס יהודה כפיר מומחה ללוחמה תת-קרקעית, חוקר ומרצה במחלקה ללימודי ביטחון והגנת העורף, מכללת בית ברל