דוקטרינת הנאמנות: השחמט של טראמפ באסיה!
טראמפ משחק שחמט במיומנות במסגרת משחק האומות, ובמיוחד מול מי שאינו עומד לצד אמריקה במלחמתה באיראן.
הוא מנסה לנטרל את קוריאה הצפונית מכל תמיכה בטהרן, ומאשים את קוריאה הדרומית בהתלבטות שלה לאחר השתתפותה במאמצי הרתעה נגד איראן.
הוא מצמצם את היקף התמרונים המשותפים עם סיאול, ובמקביל מחזק את כבודו וקשריו עם פיונגיאנג.
ועכשיו הוא מציב בפני סין, רוסיה ומזרח אסיה, ביחסי המסחר שלהן, דילמה: בין איראן המתפוררת לבין מערכת סוויפט הגלובלית, שהיא הבסיס לחילופי המידע, העיוותים והעסקאות הבינלאומיות, והיא עורק החיים של הכלכלה הבנקאית העולמית.
המסר ברור: מי שעומד לצד וושינגטון זוכה לתגמול, ומי שמתלבט או נוטה לצד היריב נתון ללחץ. השחמט האמריקאי באסיה כבר אינו מסתמך רק על בעלי הברית המסורתיים, אלא על סידור מחדש של הכלים בהתאם לנאמנות בנושא איראן. ( קרדיט: אנאליסט מרצאד)
1. כלכלה ככלי נשק (Weaponization of Finance)
- עליונות הדולר ומערכת SWIFT: ארה"ב מנצלת את העובדה שמערכת הסחר העולמית והמערכת הבנקאית (SWIFT) תלויות בדולר האמריקאי. הצבת הדילמה לסין ולרוסיה ("איראן או SWIFT") מבהירה שמי שמסייע לאויבי ארה"ב ינותק מעורק החיים הכלכלי העולמי [כפי שנעשה לרוסיה בעבר].
- עסקאות חליפין (Transactional Foreign Policy): המדיניות אינה מבוססת על בריתות היסטוריות או "ערכים משותפים", אלא על יחסים עסקיים של "תן וקח".
2. שינוי הארכיטקטורה הביטחונית באסיה
- קוריאה הדרומית כלחוצה, קוריאה הצפונית כמנוטרלת: צמצום התמרונים המשותפים עם סיאול משמש כעונש על מה שנתפס בוושינגטון כ"היסוס" או כחוסר השתתפות מספקת בנטל הכלכלי והצבאי. במקביל, הניסיון להתקרב לפיונגיאנג נועד "לשבור את הציר" שבין קוריאה הצפונית לאיראן (המשתפות פעולה בתחום הטילים והטכנולוגיה) ולבודד את טהרן.
- ערעור בריתות מסורתיות: המסר לבעלות ברית ותיקות כמו דרום קוריאה או יפן הוא שאין יותר "צ'ק פתוח" מאמריקה. ההגנה האמריקאית מותנית בהתיישרות מלאה עם יעדי העל של וושינגטון (כמו המאבק באיראן ובסין).
3. איראן כמבחן הלקמוס הגלובלי
- ריסוק ציר ההתנגדות: לפי תאוריה זו, ארה"ב רואה באיראן את החולייה החלשה או הדחופה ביותר לטיפול בציר המדינות הקוראות תיגר על המערב (רוסיה, סין, איראן, קוריאה הצפונית).
- בידוד מוחלט: על ידי אילוץ סין (רוכשת הנפט המרכזית של איראן) לבחור בין הכלכלה האמריקאית לנפט האיראני, וושינגטון שואפת להביא את טהרן לקריסה כלכלית מוחלטת או לכניעה מדינית.
4. אסטרטגיית ה"שחקן הלא צפוי" (Madman Theory)
- ערעור היציבות לטובת יצירת סדר חדש: הפיכת הכלים על הלוח – פגיעה בבעלות ברית והתקרבות ליריבים (כמו קוריאה הצפונית) – מייצרת חוסר ודאות מכוון. חוסר ודאות זה מאלץ מעצמות כמו סין ורוסיה לחשב מסלול מחדש, שכן הן אינן יכולות לצפות את הצעד הבא של ארה"ב.
