קצרצר לפרשת שופטים – מהאמור על המלך למאפייני המנהיג הראוי

בס"ד
קצרצר לפרשת שופטים – אמר ר' יונתן – מהאמור על המלך למאפייני המנהיג הראוי
בתחילת פרשתנו מוצגים מוסדות חשובים של המדינה: השופטים והשוטרים, בית המשפט העליון, המלך. בזכותם אין במדינה אנרכיה. בעלי הסמכות מקבלים כוח, והרב זקס דן ביחס הראוי אל הכוח. כאן הוא מבחין הבחנה מאלפת בין היחיד לכלל: לפי היהדות, יש חשיבות לכוח שיהיה בידי הכלל, וכך הוא יוכל להגן על החברה מבית ומחוץ. מה אירע כשלעמנו לא היה כוח, ראינו בשואה; והנס הגדול של הקמת המדינה תורם תרומה משמעותית להעצמת העם היהודי.
כל זה באשר לכוח שבידי הכלל, אבל הפרט אינו נזקק לכוח כדי ליצור ולהשפיע, וניכר שהתורה מצמצמת את כוחו של המלך העומד בראש המדינה היהודית. בהשוואה לעמים השכנים של אז, ניתן לראות שלוש דרכים של צמצום (אך לא ביטול) הכוח שבידי השליט שבראש המדינה: הגבלת סמכותו – בניגוד לשאר המלכים בעולם הקדום, למלך ישראל לא הייתה סמכות חקיקה (הפרדת רשויות!); שלילת זכאותו לכתר כהונה – המלך לא היה בעל סמכות דתית, ולצידו תִפקד הכהן הגדול, והם חייבים להיות שני אנשים שונים ולא אדם אחד; אופי מנהיגותו – מדובר ב"מנהיגות משרתת", היא בבחינת שירות לעם ולא שררה עליו.
זו תפיסה רדיקלית של המנהיגות, והרב זקס ממליץ עליה גם למנהלים ולמנהיגים בימינו– לא לחפש את טובתם האישית אלא לדאוג באמת לכל הכפופים להם. למילוי המשרה המנהיגותית נדרשת ענווה. הרב מסביר שענו אינו מי שמשפיל את עצמו אלא מי שיודע לרומם אחרים, בבחינת "איזהו מכובד? המכבד את הבריות". בפרשתנו מפרשת התורה את מטרת המצוות המוטלות על המלך: "לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה" – המנהיג האידיאלי הוא "עֶבד ה'", כפי שכונו משה ויהושע, והוא גם עֶבד העם (כמאמרו של רבן גמליאל: "עבדות אני נותן לכם").
(ראו: הרב י' זקס, רעיונות משני חיים, עמ' 227-223; שיג ושיח ב, עמ' 188-185; "גדוּלה היא ענווה" – באתר הרב.)

בברכת שבת שלום וחודש טוב ומבורך,

קרדיט: הפרופסור ( אמריטוס) עמוס פריש – לשעבר ראש החוג לתנ"ך באוניברסיטת בר אילן