למה מצרים נשארה מחוץ להסכם ההגנה של סעודיה וטורקיה? ספויילר:"צבא מצרים לא אמין והנשיא א-סיסי "שפוט" של האמירויות"
על פי דיווחים מהמזרח התיכון, סעודיה התנגדה להצטרפות מצרים לאמנת ההגנה המשותפת במכה עם טורקיה ופקיסטן, למרות הודעת אנקרה כי קהיר עשויה להיות חברה עתידית בברית, אותה מפרשים כפחד מהתמקמות קהיר בצד מנוגד.
הדיווחים סביב "הסכם מכה להגנה משותפת" שנחתם באוגוסט 2026 בין סעודיה, טורקיה ופקיסטן, חושפים דינמיקה אזורית מורכבת וחילוקי דעות משמעותיים בנוגע להרחבת הברית.
המניעים, משמעות הסירוב הסעודי והאינטרס הטורקי:
1. מה מאחורי הסירוב הסעודי
באמצע אוגוסט 2026, שר החוץ הטורקי הקאן פידאן הצהיר כי מצרים עשויה להצטרף לברית ההגנה בעתיד, לאחר הסדרת "סוגיות טכניות". עם זאת, בפועל מצרים נותרה מחוץ להסכם. מאחורי הקלעים קיימות שתי גרסאות סותרות בנוגע לסיבה לכך:
- הגרסה הסעודית (לפי אתר Middle East Eye): סעודיה היא זו שהטילה וטו אקטיבי ובלמה את הצטרפות מצרים, בשל אכזבה עמוקה מתפקודה של קהיר.
- הגרסה המצרית/טורקית (לפי עיתון "אל-אח'באר" הלבנוני): מצרים היא זו שדחתה את ההצעה או ביקשה להמתין, כדי להימנע מלהילכד בהתחייבויות צבאיות נוקשות בזמן מלחמה אזורית.
2. מהי משמעות הסירוב / הווטו הסעודי?
לפי גורמים סעודים בכירים, ההתנגדות של ריאד לצירוף משטר א-סיסי נובעת מכמה סיבות אסטרטגיות:
- שחיקת הערך הצבאי של מצרים: בריאד מעריכים כי מצרים כבר אינה מעניקה לסעודיה את הערך האסטרטגי והצבאי שסיפקה בעבר. הצבא המצרי נתפס בעיניהם כבעל "תפקוד לקוי" ואינו נחשב עוד לשותף אמין למשימות הגנה קולקטיביות.
- הכפיפות לאיחוד האמירויות: המנהיגות הסעודית (ובראשה יורש העצר מוחמד בן סלמאן) חשה תסכול מכך שמצרים נשענת כלכלית ופוליטית באופן כמעט מוחלט על איחוד האמירויות – שנמצאת בתחרות גאו-פוליטית סמויה מול סעודיה על ההובלה האזורית.
- פחד מ"התמקמות בצד מנוגד": סעודיה חוששת שמצרים תנסה לתמרן בתוך הברית או למסמס החלטות צבאיות מחייבות בשל רצונה לשמור על ניטרליות. ריאד רצתה ברית הדוקה ונוקשה (במודל סעיף 5 של נאט"ו) כדי להרתיע איומים מיידיים (כמו המיליציות החות'יות ותקיפות מצד פרוקסי איראניים), ולא ברית מדוללת פוליטית.
3. מה עומד מאחורי הרצון הטורקי לצרף את מצרים?
עבור נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, הבאת מצרים לתוך "הסכם מכה" משרתת אינטרסים רחבי היקף:
- בניית "נאט"ו אסלאמי" רחב: טורקיה מעוניינת להפוך את הברית המשולשת לציר הגנתי ומדיני רחב ככל הניתן של המדינות המוסלמיות המובילות. צירוף מצרים – המדינה הערבית המאוכלסת ביותר עם הצבא הגדול באזור – היה מעניק לברית משקל סגולי אדיר.
- מינוף התעשייה הביטחונית הטורקית: טורקיה היא המרוויחה הכלכלית הגדולה מההסכם, שכן מוצר הדגל שלה (כטב"מים ומערכות נשק מתקדמות) צפוי להימכר בהיקפי עתק לשותפות האחרות. הבאת מצרים לתוך המסגרת הזו הייתה פותחת עבור אנקרה שוק ביטחוני עצום נוסף.
- יצירת משקל נגד לישראל ולאיראן: אנקרה דוחפת לביסוס ציר הרתעה מול הדומיננטיות של ישראל מחד, ומול השאיפות של איראן מאידך. שילוב מצרים היה מונע מקהיר "לזלוג" לחלוטין לכיוון הציר המתון המזוהה עם איחוד האמירויות, הודו וישראל.
לסיכום: מדוע מצרים עצמה נזהרת?
גם מנקודת המבט של קהיר, ההצטרפות לברית צבאית כזו היא "מלכודת". מצרים מנהלת יחסים רגישים ומורכבים עם ישראל (על רקע הסכמי השלום והמצב הביטחוני) ונסמכת כלכלית על איחוד האמירויות. כניסה לברית הגנה הדדית מחייבת עם טורקיה ופקיסטן (מדינות בעלות קו עוין או מתוח מאוד כלפי ירושלים) הייתה מפעילה על מצרים לחץ בינלאומי כבד ומערערת את מעמדה כמתווכת אזורית ניטרלית.
